כיצד כלב משפיע על המערך המשפחתי?

ילדים רבים מתחננים שנאמץ כלב ונודרים נדר שיטפלו בו :-) ברוב המקרים עול הטיפול נופל על כתפי ההורים, המעדיפים לוותר על "התענוג". מכיוון שהכלב נהיה כמו בן משפחה, הוא משפיע לטובה על המערך המשפחתי, לדוגמה: הילד היחיד בונה עם הכלב מערכת יחסים משמעותית במיוחד. הילד הצעיר, התינוק של המשפחה מסתכל על הכלב כמישהו "קטן" ממנו, דבר שמעצים אותו ונותן לו הרגשה של ילד גדול. בנוסף, טיפול פשוט בכלב, כמו מילוי צלחת המים/האוכל, עוזר לו להרגיש משמעותי ותורם. הילד האמצעי שלעתים מרגיש אבוד במשפחה, יוצר "ברית" עם הכלב ומקבל את תשומת הלב המיוחלת. הילד הבכור משתחרר מ"התפקיד" הרציני, משחק/משתטה עם הכלב, ומתחבר אליו רגשית. אם לא מתאים לכם לאמץ כלב, ניתן לשקול את האפשרות להיות משפחה אומנה במהלך סופ"ש אחת לתקופה. פתרון אחר הוא לשמור על כלב כששכן/חבר משפחה נוסע לחופשה. זהו פיתרון יעיל גם במצבים שילדים מפחדים מכלב. הכלב הוא חבר נאמן, המעניק אהבה ללא תנאי ובתקופות לחץ/משבר יכול להוות גם כטיפול רגשי.

מהו סיפור האימוץ?

עו"ס רותי ברוך, יועצת, מטפלת ומדריכה להורים מאמצים, עובדת עם "משפחתא", עמותה המייצגת את המשפחות המאמצות בישראל. רותי מסבירה שסיפור האימוץ הוא הווית חיים גם לילד וגם להורים, ומומלץ לספר אותו החל מגיל שנתיים ולאורך כל השנים. להלן פורמט כללי שהיא מציעה:

"אנחנו דני וגילי, כשעוד לא היינו הורים, מאד רצינו להיות אבא ואמא, אז החלטנו להגדיל את המשפחה וללדת ילד.

בבטן שלי לא גדל תינוק והינו מאד עצובים, כי מאד רצינו שיהיה לנו ילד. התלבטנו והחלטנו לאמץ ילד. פנינו לאנשים שעוזרים עם תהליך האימוץ, נפגשנו איתם ועם העובדת הסוציאלית. עברנו את כל התהליך, הכנו מסמכים ששייכים לתהליך האימוץ וחיכינו וחיכינו עד הרגע שהגיע הטלפון.

בצד השני היו אנשים שעזרו לנו ואמרו שיש ילד קטן קטן שנולד לאישה שלא יכולה לגדל אותו. הם שאלו אותנו: "האם אתם רוצים להיות ההורים שלו ולאמץ אותו לכם לבן?"

אנחנו מאד התרגשנו ומאד שמחנו. ענינו מיד שכן. לקח לנו כמה ימים לקנות חיתולים, מיטה וכל מה שצריך ונסענו לפגוש אותך.

נפגשנו עם המטפלת בבית הילדים שבו היית, סיפרנו לה על הבית שלנו, על העבודה והמשפחה שלנו ומאיפה אנחנו, והיא סיפרה לנו עליך.

אחרי כמה זמן נכנסה מטפלת עם ילד קטן על הידיים. ראינו אותך. הסתכלנו עליך והלבבות שלנו קפצו מרוב אושר. אתה הסתכלת עלינו, הושטנו לך ידיים ולא רצית לבוא, כי לא הכרת אותנו ולא ידעת מי אנחנו. ישבנו ביחד על השטיח, שיחקנו, ניפחנו בלון וסיפרנו לך סיפור. לאט לאט התחלנו להכיר אחד את השני. אבא ואני הסתכלנו עליך ואמרנו לך: "אותך אנחנו רוצים לאמץ לנו לבן. אתה תהיה הבן שלנו ואנחנו נהיה אבא ואמא שלך. החלטנו לקרוא לך יותם, כי זה שם שמאד מאד אהבנו". שיחקנו עוד קצת ביחד ואז נפרדנו לשלום והבטחנו לך שמחר אנחנו נבוא לקחת אותך אלינו הביתה.

חזרנו הביתה, סיפרנו לכל המשפחה עליך, הראנו להם תמונות שלך, וכל המשפחה, סבא וסבתא והדודים מאד התרגשו ומאד רצו כבר לפגוש אותך.

למחרת באנו שוב, אתה כבר הסתכלת עלינו, חייכת והסכמת לבוא אלינו על הידיים. שיחקנו ביחד, הלבשנו אותך בבגדים שקנינו ונסענו הביתה. בדרך אתה הסתכלת בחלון ולא הכרת כלום. כשהגענו הביתה אתה פחדת לרדת מהידיים שלי ושל אבא, כי לא הכרת את הבית ואת המיטה החדשה שלך, הצעצועים והמאכלים שהכנו לך. לאט לאט התחלת להתרגל למיטה ולבית, הסתובבת קצת וחזרת לידיים שלנו.

בערב סבא וסבתא באו והיתה התרגשות מאד גדולה וכולם כל כך שמחו איתנו שהנה אנחנו משפחה, אבא ואמא ויותם.

מכיוון שרכישת אמון הוא חלק קריטי בתהליך האימוץ, חשוב שהסיפור יהיה כנה והכי קרוב למציאות.

במידה ויש לכם שאלות לגבי סיפור האימוץ הספציפי שלכם, אתם מוזמנים להתייעץ עם רותי ברוך ללא עלות בטלפון 052-256-0177.

להלן לינק לדף הפייסבוק של עמותת "משפחתא"