אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי

 

לקראת יום האהבה אשתף במשפט של חנה: “אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי” - לאחר שנים של עקרות היא זכתה סוף סוף ללדת את שמואל הנביא. הורות היא מסע מלא משמעות ורגש, ובו למילים שלנו יש כוח עצום ליצור חיבור וביטחון. משפטי אהבה פשוטים, יומיומיים, נטמעים בלב ילדינו, בונים ביטחון עצמי, מחזקים תחושת ערך וחוסן רגשי. להלן דוגמאות שמומלץ לשלב באופן שוטף בשגרה היומיומית: אני אוהב.ת אותך. איזה כיף שאתם הילדים שלי. אתם מתנה. אני מאושר.ת להיות ההורה שלך. זכיתי. איזה מזל שנולדתם. אתם הגשמת חלום. זו זכות גדולה לגדל אתכם. אתם האור שלי. אני כל כך שמח.ה שאתם הילדים שלי. אני מודה ליקום. אתם החלק היפה של חיי. אתם הנחת שלי. I'm so lucky to have you אלוהים אוהב אותי. מצרפת סרטון “אני אוהב אותך ב־60 שפות", למי שיותר קל לומר את המשפט בשפה אחרת:

אומנות העידוד ע"י ברוס טייט

 

החודש השתתפתי בסמינר של ברוס טייט, מטפל אדלריאני מאנגליה. מצרפת סיכום שלו ושל פרופ מנפורד הכולל 19 נקודות לעידוד אחריות, ביטחון עצמי ובריאות נפשית:

1. קחו אחריות על עצמכם.
2. במקום לבקר, חפשו את החיובי במה שקרה או במה שנעשה.
3. קבלו חוסר שלמות - האומץ להיות לא מושלם מאפשר יצירתיות ולמידה.
4. שימו לב והכירו במה שכן עבד טוב.
5. שמרו על הכוח אצלכם - אף אחד לא יכול לפגוע בכם בלי שתאפשרו זאת.
6. השתמשו בחוויות כהזדמנויות ללמידה, גם אם הן נתפסות בעיניכם כטעויות.
7. חשבו מה אפשר לעשות אחרת בפעם הבאה כדי להשתפר.
8. פעלו בצורה אחרת.
9. שחררו ציפיות לא ריאליות והטילו ספק ב "צריך/מוכרח/חייב".
10. ותרו על אחריות ששייכת לאחרים.
11. תרגלו תקשורת אסרטיבית (ולא תוקפנית או פסיבית).
12. פעלו במקום להגיב.
13. קבלו החלטות עבור עצמכם והשאירו לאחרים לקבל החלטות עבור עצמם.
14. שאלו “מה אני עושה?” במקום “איך אני עושה?".
15. כשעולים רחמים עצמיים, חפשו משהו לעשות עבור מישהו אחר.
16. אמרו תודה כשמחמיאים לכם.
17. הפכו את “המבקר הפנימי” ל“מעודד פנימי”.
18. תארו התנהגות במקום להדביק תוויות (גם לעצמכם).
19. מצאו הנאה בפעילות הכוללת התנדבות, תרומה ושיתוף פעולה.

אני מאמצת מהרשימה 3 המלצות לחודש הקרוב. ואתם?

דיוק האושר וטשטוש הכאב

 

השיר של יהודה עמיחי, חתן פרס ישראל לשירה, "דיוק הכאב וטשטוש האושר" מצביע על הפער בין העושר הלשוני שבו אנו מתארים כאב, לבין השפה הדלה שבה אנו מתארים אושר. "לָמַדְתִּי לְדַבֵּר אֵצֶל הַכְּאֵבִים" היא הזמנה לעשות את ההפך: לטשטש את הכאב ולדייק את האושר. לדוגמא:   טשטוש הכאב: לטשטש משפט כואב שנאמר בזמן ריב. דיוק האושר: לדייק את ניסיון התיקון שהגיע אחרי שעה.   טשטוש הכאב: לטשטש את הטון הגבוה ששמענו בריב. דיוק האושר: לדייק את המסר החשוב שמסתתר מאחורי הטון.   טשטוש הכאב: לטשטש את חוסר היוזמה בקשר. דיוק האושר: לדייק את שאר הסיבות שבזכותן אנחנו ביחד.   טשטוש הכאב: לטשטש את הביקורת. דיוק האושר: לדייק את האכפתיות שהיא מייצגת.

מעבר משפת צמ"ח לשפת ב"ר

 

בשבוע שעבר השתתפתי בסמינר עם ד"ר אתי אבלין שהציעה לעבור משפת צמח= צריך/מוכרח/חייב לשפת בר= בוחר/רוצה. שינוי תודעתי שיעזור לנו לנוע מחשיבה הישרדותית לחשיבה התפתחותית.   שפת צמ"ח = “צריך/מוכרח/חייב” יוצרת תחושת לחץ, מפתחת חוקים פנימיים נוקשים, מגבירה אשמה וביקורת עצמית ומחזקת חוויית קורבן. שפת ב"ר = “בוחר/רוצה” מעצימה אחריות, בונה ערך עצמי, מחזקת גבולות אישיים, מעודדת הקשבה פנימית, משקפת אותנטיות ומרחיבה דרגות חופש.    דוגמאות: צמ"ח: אנחנו מוכרחים לבלות יותר ביחד. ב"ר: אני רוצה שנחפש פעילות כיפית שמתאימה לשנינו. צמ"ח: היית צריך לדעת מה רציתי. ב"ר: אני בוחרת להסביר מראש מה חשוב לי. צמ"ח: את חייבת להפסיק לפנק את הילדים. ב"ר: אני בוחר להתנהל אחרת עם הילדים. צמ"ח: אנחנו חייבים לשפר את האינטימיות. ב"ר: אנחנו רוצים לחזור להנות ביחד.

15 שאלות קצרות לזוגיות טובה יותר ב־2026

 

תחילת שנה היא הזדמנות לעצור רגע, להתבונן על הדרך שעשינו יחד, להכיר במה שעובד, לחזק את החיבור, ולבחור איך אנחנו רוצים להיראות כזוג ב-2026. מצרפת שאלות קצרות לשיח פתוח במטרה להתקרב ולהשתפר: איזה שם כינוי היית רוצה לשמר/לחדש? מתי השנה היינו מאושרים/מחוזקים/מוערכים/מחוברים? מתי הרגשת שאני באמת שם בשבילך? מה היה הדבר הכי כיפי שעשינו יחד השנה? איזה קושי שעברנו השנה חיזק אותנו? איזה דבר קטן שאעשה ישמח אותך? מה חשוב לך שנעשה יותר יחד? איזה חלום זוגי היית רוצה שנתחיל לטפח? מה יעזור לך להרגיש במקום ה-1? איך נוכל לשמור על הגבולות שלנו מול המשפחה המורחבת? מתי השנה הרגשת גאווה בנו כזוג? איזה שינוי קטן יכול לשדרג לנו את הזוגיות? מה נותן לך תחושת יציבות בקשר שלנו? מה הסלוגן הזוגי שלנו? מה האיחול שלנו לשנה הקרובה?

איך Google Translate ישפר את הזוגיות?

ביקורת ותלונות הן לעתים אסטרטגיות הישרדותיות שאימצנו מבית ההורים. תקשורת רעילה שוחקת מערכות יחסים ופוגעת בכל "חלקה טובה". לקראת השנה החדשה אני מציעה מטאפורה מעניינת: Google Translate כדרך לדיבור "נקי" יותר.

דמיינו שאתם יכולים לכתוב ב-Google Translate בלי סינון ובלי צנזורה את כל הכעסים תסכולים ואכזבות שלכם, ואז לבקש ממנו “לתרגם” את כל העצבים למשפט בקשה אחד קצר של עד 10 מילים המבטא רגש או צורך ענייני.

אמנם הפיצ'ר הזה לא קיים ב-Google Translate, אבל אפשר להיעזר ב-ChatGPT בדיוק למטרה הזו.

ככל שנתלונן פחות ונלמד לבקש יותר, כך גם הילדים שלנו ילמדו דרך דוגמה אישית תקשורת בריאה יותר בזוגיות ובחיים.

מה הקשר בין WET וטראומה?

 

WET הוא טיפול בטראומה באמצעות חשיפה הדרגתית בכתיבה (Written Exposure Therapy). את השיטה פיתחו Sloan ו-Marx במטרה ליצור טיפול קצר, פשוט ויעיל מבלי לוותר על תוצאות. הטיפול כולל 5 מפגשים, שבכל אחד מהם המטופל כותב כ־30 דקות על חוויית הטראומה באופן מובנה ובטוח.

מה היתרונות של WET?
מתאים למטופלים שמתקשים בביטוי רגשי ורבלי, שיעורי נשירה נמוכים, תהליך קצר וממוקד, ללא שיעורי בית וניתן לביצוע גם אונליין.

איך זה עובד?
החשיפה החוזרת דרך הכתיבה מפחיתה בהדרגה את האיום. כמו צפייה חוזרת בסצנה מפחידה של היצ'קוק: בפעם הראשונה מאבדים נשימה, בפעם השניה קופצים, בשלישית נבהלים, ברביעית פחות ובחמישית כבר יודעים מה יקרה.

מה קורה במוח?
הכתיבה מעבירה אותנו ממצב רומינטיבי (rumination) רגשי המופעל באמיגדלה אל אזורי המילים/ויסות בקורטקס הפרה־פרונטלי.  

 

האם אותו עקרון יכול לעזור עם חרדות של ילדים?
כן. אוניברסיטת הרווארד ממליצים על הכנת קופסת דאגות לילדים. הפחדים "מתורגמים" מהגוף לנייר והופכים ממפלצות מאיימות לסיפורים כתובים. להלן לינק לכתבה.

למילים אין רוורס, אבל לרגליים יש

 

לעתים כשאנחנו כועסים אנחנו מנהלים שיח פוגעני. למילים שלנו אין רוורס והן יכולות להיות חקוקות בזיכרון שנים. לרגליים שלנו יש רוורס ולכן מומלץ לקבוע חוק במשפחה ובזוגיות שברגע שהשיח "מתחמם", אנחנו בוחרים לצאת מהחדר. כשבני היה בן 3 הוא בכה ואמר שאני כל הזמן צועקת עליו. זו כמובן לא היתה החוויה שלי, אבל אמרתי לו שבכל פעם שאני עצבנית, הוא פשוט יתרחק ממני ועד היום הוא מקפיד לכבד את ההסכם :-) לקחת רוורס זו לא בריחה אלא שמירה על היחסים, האווירה, הזוגיות והמשפחה. המטרה היא צמצום נזקים: במקום עשרה משפטים "רעילים", קחו רוורס ותשמעו רק משפט אחד. במקום רבע שעה של מריבה, קחו רוורס ותהיו נוכחים רק בחצי דקה של מתח. במקום 3 ימים של ברוגז ופרצופים, קחו רוורס ותירגעו אחרי מספר שעות. מומלץ לומר: "אני מרגיש שהשיחה הולכת לכיוון לא טוב. בואי נדבר עוד 10 דקות" וצא מהחדר. "אתה כועס עכשיו. בוא ניקח פסק זמן" וצאי מהחדר.

מהו התסריט המיני האישי שלך?

לרוב האנשים יש תסריט מיני אישי, מעין מפה אינטימית הכוללת תשוקות, העדפות, דמיון ופנטזיות. לעיתים, בני הזוג לא עוצרים לחשוב או לדייק את התסריט שלהם, ולכן הוא נותר סמוי מהעין של האחר. מומלץ ליזום שיח זוגי שבו כל אחד מבני הזוג מהרהר ומשתף את התסריט המיני שלו. המטרה היא להחליף ניחושים וטלפתיה בתקשורת מדויקת, אמיצה ואינטימית שמובילה למסע משותף של קרבה, הקשבה ועונג. להלן 20 אלמנטים נפוצים בתסריטים מיניים: זמן: שעות אור או חושך סוג ועוצמת מוזיקה סוג תאורה תקשורת מילולית/בלתי מילולית או שקטה מילים נעימות/מעוררות טמ"פ החדר הודעות/חיזור במהלך היום מה כולל הפורפליי צורך בפידבק ותזמון רמת סדר וניקיון בבית תנוחות מיקום רמת אקטיביות פנטזיות עיניים פתוחות/סגורות ריחות ובישום מצעים אזורים מועדפים מים/מקלחת עוצמת המגע

האם יש לכם 10 דקות זמן זוגי ללא נייד?

 

במרוץ החיים, זוגות רבים מגלים שהם מדברים אבל לא באמת "נפגשים". מומלץ לייצר "טקס" יומי של 10 דקות שיח זוגי ללא ניידים, טלוויזיה או הסחות דעת. 10 דקות של שיתוף רגשי לא בנושא לוגיסטיקה/ילדים. זה זמן קצר שיכול לשפר משמעותית את הזוגיות ולחדש קרבה ואינטימיות. שיח יומיומי קצר הוא: הצהרה שאת.ה חשוב.ה לי. הזדמנות לחזור להיות אנחנו ולא רק "צוות לוגיסטי" שמתַפְעֵל את הבית/הילדים. הזדמנות להסתכל בעיניים, לחייך ולחבק. יוצר תחושת "אני רואה אותך". דוגמא אישית טובה לילדים. מצמצם מריבות ו"אגרנות" רגשית. מרגיש בהתחלה מאולץ/משימה ואח"כ זו שגרה נעימה. השקעה זוגית עם תשואה גבוהה במיוחד. תרגול של נוכחות פיזית ורגשית. שומר על סקרנות הדדית "מה שלומך באמת?" מגביר אינטימיות גם בלי מגע פיזי. יוצר עוגן יומי זוגי. מאפשר ויסות רגשי.

איך כיור הופך לזירת קרב בזוגיות?

 

לכאורה, לכלוך בכיור הוא עניין זניח ומגוחך. מה כבר קרה אם נשארו בכיור גרגירי קפה או סמרטוט רטוב ומלוכלך או כוס לא שטופה? זה לא סוף העולם. אבל כשמסתכלים לעומק, הכיור, הסמרטוט או הכוס מסמלים חוסר התחשבות לשריטות או רגישויות של בן/בת הזוג. מודל הלמידה של נואל ברץ' מתאר ארבעה שלבים לרכישת מיומנות חדשה והוא רלוונטי גם במקרה של הכיור: 1. Unconscious Incompetence - חוסר מודעות לחוסר יכולת. אין מודעות להשפעה השלילית של סמרטוט/כיור מלוכלך. 2. Conscious Incompetence - מודעות לחוסר יכולת. יש הבנה שסמרטוט מלוכלך ורטוב בכיור מטריף את בן.ת הזוג. 3. Conscious Competence - מודעות ליכולת. באופן מלאכותי משתדלים לשטוף את הכיור/הכוס או את הסמרטוט ולפרוס אותו שיתייבש על השיש.   4. Unconscious Competence - חוסר מודעות ליכולת. הפעולה המתחשבת הופכת להרגל טבעי שמתקיים ללא מאמץ/חשיבה.