האם הפעולה מעצימה או מכשילה?

 

פעולת ההורה יכולה או להעצים את הילד ולהכינו לחיים או להכשיל אותו ולמנוע התפתחות תקינה. להן מספר דוגמאות:   קושי ללמוד מהזום: פעולה מעצימה: אין ברירה חמודי, זו משימת החיים שלך. פעולה מכשילה: לוותר ולמנוע תסכול בריא המותאם לגילו.   חגיגות יום הולדת בתקופת המשבר: פעולה מעצימה: אמפתיה, הכלה. פעולה מכשילה: פיצוי או רחמים המעבירים מסר שלילי שהילד מסכן, נגרם לו עוול והחיים קשים.   חוסר רצון לעזור: פעולה מעצימה: יש 6 משימות לקראת ארוחת הערב. במה אתה בוחר? ...או איזו משימה אתה הכי פחות שונא? פעולה מכשילה: לא לבקש עזרה, לגדל ילד מפונק המאמין שהוא צריך לעשות פחות והאחר צריך לעשות יותר.

מה להגיד במקום "אתה חכם"?

לעתים המשפט "את חכמה" או "אתה חכם" גורם לילדים לומר משעמם בבה"ס, להשקיע פחות או להסתובב בהרגשת התנשאות שהם טובים יותר מהאחר. מכיוון שילד חכם לא עשה כלום כדי לזכות באינטליגנציה, עדיף לעודד את המאמץ שלו במקום את החכמה. המשפט "success is your dreams with work cloths on" מזכיר לנו לעודד ילדים על מאמץ בכל פעם שהם לובשים "בגדי עבודה" או בשפה הצבאית "מדי ב". חשוב לעודד את הילדים כשהם מבצעים את המשימות שלהם, עומדים בהסכמים, משתפים פעולה ועוזרים. מצרפת סרטונים בהם רואים ילדים חרוצים מבצעים את משימות החיים דבר שמחזק את הרגשת המסוגלות ותחושת המשמעות שלהם.

למה אני מעודדת "הזנחה"?

אתמול הוזמנתי לתוכנית בוקר לדבר על "הטרפת" של חג פורים והדרישות המתישות של המערכת הכוללות יום פיג'מות, יום בנים-בנות, יום גיבורי על, יום הפוך... בנוסף צריך גם להתארגן עם גמד ענק ומשלוחי מנות. אקיצר שיגעון. במקום לתקתק עבור ילדינו את המשימות, עדיף להשקיע זמן באימון ובהדרכה. בסרטון המצורף אני ממליצה להעביר את האחריות לילדים בנושאים שונים: התארגנות לשבוע פורים, מילוי טפסים שוטפים במהלך שנת הלימודים והתארגנות לקראת טיול בצופים.

האם אתם מכינים את הילד למשימות החיים?

אדלר דיבר על 3 משימות חיים: עבודה, חברים ומשפחה. גם לילד יש את אותן משימות חיים הכוללות עבודה=ביה"ס, חברים ומשפחה. התפקיד ההורי הוא להכין את הילד למסוגלות בביצוע משימות חייו. להלן מספר שאלות למחשבה. אם שאלה מסוימת נראית לכם מוגזמת, שאלו את עצמכם איך זה היה כשאנחנו היינו ילדים. ♥   האם הילד יודע לבקש עזרה מגורם חיצוני או לפתור בעיה בטלפון בכבוד ובנימוס? ♥   האם הילד אחראי על המשימות השוטפות שלו: עמידה בעומס הלימודים, עבודה מול יומן, עמידה בזמנים, מוכנות למבחנים? ♥   האם הילד עוזר בבית בכל המשימות ועל בסיס יומי? ♥   האם הילד יודע לפתור בעיה חברתית או מצפה להתערבות שלנו? ♥   האם המתבגר מתמודד לבד עם בעיות בביה"ס (מורה קשוח, מבחן חוזר, איחור בהגשה) או מצפה מאיתנו לפתור אותן? ♥   האם המתבגר עובד מחוץ לבית ומרוויח כסף? האם הוא יודע לקבל סמכות מהבוס ומסתדר איתו? ♥   האם המתבגר יודע לקחת צ'אנס, להתנסות, להיכשל ולקום או האם הוא בוחר בהימנעות? בגיל 18 הילד אמור לבצע את כל המיומנויות האלו בלי להתקשר אלינו לקבל הדרכה. לעתים בגלל חסות ופינוק יתר גיל ההתבגרות מסתיים באיחור של 5 או 10 שנים.

האם הילד שלכם מפונק?

"פינוק" = לעשות עבור הילד על בסיס יומי, דברים שהוא מסוגל לעשות בעצמו. הורים רבים מפרשים בטעות את המילה "פינוק" כחום ואהבה. באנגלית המילה spoiled child מרמזת שפינוק בעצם מקלקל את הילד, כמו spoiled milk. כלומר פינוק מקלקל ופוגע בביטחון העצמי של הילד. ביטחון עצמי הוא ביטחון בעצמי. הורה העושה במקום הילד, מעביר מסר של "אני לא סומך עליך" והתוצאה היא שהילד מפתח ביטחון רב בהורה ופחות בעצמו. להלן מספר שאלות שיעזרו לכם לאבחן את דרגת הפינוק בביתכם: ♦   האם אתם עייפים? זה הזמן להעביר חלק מהמשימות לילד. ♦   האם אתם מרבים לכעוס? ריבוי משימות ללא סיוע מצד הילד יוצר כעס. ♦   האם הילד מרבה להאשים אתכם? זו אינדיקציה שאין לו מספיק אחריות. ♦   האם אתם נותנים "שרותים" שהורים אחרים הפסיקו לתת? (מלבישים, מנגבים, רוחצים, מאכילים, מסיעים). ♦   האם הילד מתנהג כ"בוס" בבית? ♦   האם הילד מתנגד כשאתם רוצים לעודד אותו לעצמאות? ♦   האם הילד נוהג באחראיות ובהתחשבות רק בבתים של אחרים? ילד מפונק יכול לגדול להיות מבוגר מפונק שאף פעם אינו מרוצה וקשה לחיות איתו.

האם הילד שלנו פרזיט?

כולנו מאחלים לעצמנו ילדים חרוצים. האם אנו מודעים לכך שההשלכות של הבחירה שלנו לעשות דברים עבור הילד בכדי "לתקתק את היום", הן גידול ילד מפונק, עצל וחסר מיומנות? להלן מס' דוגמאות לפעולות יומיומיות היכולות לשפר אצל הילד את ערך האחריות והחריצות : ♥   כשצריך לחתום על טופס לביה"ס, אפשרו לילד למלא את הטופס למעט השורה של חתימת הורה. ♥   אם בחרתם להכין במקום הילד את קופסת ארוחת הבוקר, השאירו לו לפחות את המשימה של הכנסת הקופסה לתיק. ♥   אם אתם נוהגים לקפל במקום הילד את הבגדים שלו, אפשרו לו לפחות להכניס את הבגדים לארון. ♥   למדו את הילד לארגן את התיק לחוג. ♥   כשמביאים לילד מוצץ, הניחו את המוצץ ביד שלו במקום להכניס לו אותו לפה. ♥   אל תסחבו את התיק של הילד בדרך לגן/ביה"ס. ♥   למדו את הילד לשים את משחת השיניים על מברשת השיניים. ♥   אפשרו לילד למזוג לעצמו את האוכל ואל תחתכו לו את השניצל :-)

איך מתמודדים עם רגשי נחיתות?

כשהתינוק נולד הוא תלוי בנו ב100%. הוא מסתכל על הסביבה ומרגיש קטן, חלש, תלותי ונחות. המוטיבציה של התינוק היא להתגבר על רגשי הנחיתות בכל מחיר ולהרגיש גדול, יכול, שווה וחזק. זו אחת הסיבות שכל ילד בגיל שנה אומר "אני ולבד". להלן 3 דרכי התמודדות של הילד עם רגשי הנחיתות: התגברות על הרגשת הנחיתות. תהליך של צמיחה ותנועה קדימה על מנת לאפשר לו הכרה ביכולות שלו. זו אחת הסיבות שחשוב לעודד את הילד לעצמאות ולתרומה, כדי לחזק אצלו את תחושת המסוגלות והמועילות. נסיגה. הנטייה לקבל את עצמו עם התחושה שהוא פחות, לא ראוי ולא מסוגל. הילד באמת מאמין שהוא שווה פחות ובוחר בשימור החולשה ולא בהתגברות :-( פיצוי יתר. רצון של הילד להיות יותר. מצב שמוביל לתחושה של עליונות וחתירה לפרפקציוניזם. תסכול כרוני, כי אין הנאה מהדרך או מהתוצאה. כולנו רוצים שהילד יבחר בהתגברות על רגשי הנחיתות ולכן חשוב לא לדכא את הרצון המולד שלו להתגבר. תנו לילד אינספור הזדמנויות לעזור, לעשות לבד, לקבל החלטות וללמוד לסמוך על עצמו.

איך מלמדים לקחת אחריות?

דרך אחת להתגונן מהתמודדות עם משבר/כישלון/הפסד היא להאשים את ה"אחר". חשוב ללמד את הילד מגיל צעיר שהדרך הנכונה היא "לקחת" אחראיות על הסיטואציה ולהימנע מהאשמות. להלן מספר דוגמאות: בעיה: הילד הגיע לביה"ס ללא טופס/ספר/פרויקט... תגובה מאשימה: "למה לא הזכרתם לי לקחת"? לקיחת אחראיות: למדו את הילד להתארגן: פתק כתזכורת, לשים ליד הדלת, להכין מראש ערב קודם, לכוון התראה בנייד. חשוב לזכור ש"לכל ילד ששוכח יש הורה שזוכר :-)...." בעיה: הילד קיבל מכה מהשולחן. תגובה מאשימה: "השולחן פויה", השולחן אשם. לקיחת אחראיות: הסבירו לגבי הסכנה מפינת השולחן, הדגימו ע"י כך שהילד יחוש כמה חדה פינת השולחן ומצאו פתרון כמו לשים יחד פלסטיק בפינות השולחן.    בעיה: הילד לא מרוצה ממשחק הכדורסל. תגובה מאשימה: "השופט סתום. החברים שלי לא מוסרים לי כדורים". לקיחת אחראיות: "זה באמת מרגיז לרוץ על המגרש חצי שעה בלי לקלוע. מה לדעתך אפשר לעשות אחרת במשחק הבא? איך אתה יכול לקבל יותר כדורים?"

עידוד לעצמאות

איך אפשר לגרום לילד לשתף פעולה?

התשובה היא : אי אפשר .

אי אפשר לגרום לאף אחד לעשות משהו. לפחות לא בצורה מכבדת. להלן מספר דרכים שיעודדו (לא יגרמו) את הילדים להיות יותר עצמאיים:

1. אפשרו "תוצאה טבעית". תנו לילד ללכת ללא נעליים ואפשרו ללא כעס מצידכם את התוצאה הטבעית של ללכת יחף (רצפה חמה, מלוכלכת, קוצים).
2. עודדו התנהגות ראויה. עודדו את הילד בימים שהוא נועל נעליים: " תודה רבה שאתה נועל נעליים, זה מאד עוזר בהתארגנות בוקר. נצליח להגיע בזמן".
3. השקיעו זמן באימון. למדו את הילד בזמן רגוע לנעול נעליים לבד. מומלץ לקנות נעליים שקל יחסית לנעול אותן לבד.
4. ציינו מה אתם מוכנים לעשות ומה אתם לא מוכנים לעשות. " אני שמח לקחת אותך לגינה ברגע שתנעל נעליים. אני לא מוכן לקחת סיכון שתיפצע".
5. הציעו פשרה. ניתן להציע שאתם תנעלו לו נעל אחת והוא את השניה.
6. צאו מהמאבק, הפתיעו את הילדים ואימרו "בשמחה".עשו את הבלתי צפוי ואמרו לילד "אשמח לנעול לך את הנעליים".

כשאתם במאבק כוח עם הילד, חשוב ל"שחרר" ולצאת מהמאבק. למחרת נסו שנית לעודד אותו ליותר עצמאות.

חציית כביש בגיל 9

החוק במדינת ישראל קובע כי ילד מגיל 9 יכול לחצות כביש בעצמו. בתור הורים, יש לנו 9 שנים ללמד ולהדגים איך חוצים כביש בזהירות. להלן מספר הנחיות:

1. חצה כביש בהליכה, אל תרוץ.

2. עדיף לחצות לצד הולכי רגל נוספים, כדי להיראות טוב יותר ממרחק.

3. סיים את החצייה גם אם הרמזור מתחלף לאדום. אל תחזור אחורה.

4. אל תדבר בפלאפון או תקשיב למוזיקה בזמן החצייה.

5. המתן כ-2 צעדים משפת הכביש.

6. צור קשר עין עם הנהג. וודא שהוא רואה אותך.

7. בכביש עם 2 נתיבים וודא שגם הרכב השני עוצר.

חשוב לתת דוגמא אישית לילדים שלנו וגם לילדים אחרים הצופים בנו.

אל תעשו לילד מה שהוא יכול לעשות בעצמו

אל תעשו עבור הילד מה שהוא יכול לעשות בעצמו !

ביטחון עצמי, זה ביטחון בעצמי. חשוב לגדל ילד שיש לו ביטחון ביכולות שלו, ולא להעביר מסר שהיכולות האמיתיות הן רק אצלנו.

אחת הדרכים לפתח ביטחון בעצמו היא עידוד לעצמאות. להלן מספר דוגמאות:

1. עודדו את הילד לפתוח את עטיפת הארטיק/היוגורט לבד, גם כשהוא מתקשה.

2. אל תסחבו את התיק של הילד בדרך לבה"ס או לגן.

3. כשהילד שואל אתכם שאלה, אל תמהרו לענות. הפנו את השאלה "חזרה" לילד ועודדו אותו לחפש את התשובה באינטרנט ולעדכן אתכם (או חפשו יחד).

4. למדו את הילד כיצד מורחים משחת שיניים על מברשת השיניים.

עידוד לעצמאות היא “נבואה שמגשימה את עצמה”. תרגול ואימון יעבירו מסר של מסוגלות ויבנו את הביטחון בעצמו.

למד את הילד להכין כריך

הורים מעדיפים להכין לילד את הכריך כדי לחסוך זמן או "לתקתק את הבוקר". מומלץ ללמד את ילדך להכין את הכריך בעצמו, כי ילד עצמאי מרגיש יכול, מוערך ומשמעותי. להלן מספר טיפים לאימון:

1. תהליך האימון דורש זמן ולא מתבצע בבוקר.
2. הערך מראש וחלק את המשימה למספר שלבים: הוצאת הלחם מהמקרר, פתיחת השקית, ביצוע מריחה, החזרת המוצרים למקום.
3. מומלץ לשתף את הילד בתהליך כבר כפעוט.
4. שקול את האפשרות להכין את הכריך בלילה שלפני. שאל את עצמך, מה יותר חשוב - כריך טרי או בוקר שקט?

ילד בן שנתיים יכול להתלבש לבד

"חופש בחירה בתוך גבולות ברורים" הינו עיקרון אדלריאני חשוב. ילד שניתנת לו ההזדמנות והאפשרות לבחור את בגדיו ולהתלבש לבד מרגיש יכול וגדול ונכנס פחות למאבקי כוח. להלן דוגמה לפיתוח הדרגתי של עצמאות הילד:

מצב התחלתי - חוסר בחירה - ההורה "מתקתק" את הבוקר. בוחר את בגדי הילד ומלביש אותו. (הילד חצי ישן או צופה בטלוויזיה).

שלב 1- בחירה בין 2 אופציות - "אתה רוצה ללבוש את החולצה הכחולה או האדומה?".

שלב 2 - חופש בחירה עם גבולות - "אילו בגדים ארוכים אתה בוחר היום?".

שלב 3 - עצמאות - הילד בוחר את הבגדים ומתלבש לבד. שלב זה מגיע לאחר שאימנת את ילדך במהלך מספר ימים/שבועות להתלבש לבד.

מומלץ ללמד ילד להתלבש לבד מגיל שנתיים. ברגע שהוא רכש את המיומנות, חשוב לא לבצע את הפעולה בשבילו.