האם אני מדוכא או בדיכאון?

 

לפעמים מטופלים שואלים אותי "האם אני רק עצוב, או שאולי אני בדיכאון?" אחרי שלוש שנים של מתח וחוסר ודאות במדינה שלנו, חשוב לדעת שדיכאון הוא לא רק תחושת עצב. לפי ה־DSM-5, המדריך לאבחון פסיכיאטרי, אבחנה של דיכאון מג'ורי דורשת לפחות 5 מתוך 9 תסמינים, במשך שבועיים לפחות. לפחות אחד משני התסמינים הבאים חייב להתקיים: • מצב רוח ירוד • אפטיות, אובדן עניין או הנאה   תסמינים נוספים: • עייפות חריגה • אי שקט או האטה בפעילות • הפרעות שינה • שינוי במשקל או בתיאבון • מחשבות אובדניות • ירידה קוגניטיבית • תחושות אשמה או חוסר ערך   טיפולים הנמצאים בסל הבריאות: • טיפול פסיכולוגי • טיפול תרופתי • ECT טיפול בנזעי חשמל • TMS גירוי מגנטי מוחי • VNS גירוי עצב הואגוס באמצעות קוצב • אסקטמין (Esketamine) תרסיס לאף • DBS גירוי מוחי (ניתן כחלק ממחקר) דיכאון הוא הרבה יותר מעצב והבשורה הטובה היא שיש טיפולים יעילים שיכולים לעזור.

איך עומס אלוסטטי פוגע בבריאות?

 

מערכת סטרס תקינה היא מצב שבו הגוף מתגייס לאירוע בעת הצורך, ובסיומה חוזר לנקודת הבסיס, ההומאוסטזיס (כפי שמופיע בתרשים בצבע ירוק).

סטרס כרוני נוצר כאשר אין מספיק זמן התאוששות, ובמקום לחזור לנקודת הבסיס המקורית, הגוף “מעלה” נקודות בסיס חדשות שוב ושוב לאורך זמן (כפי שמופיע בתרשים בצבע אדום). עומס אלוסטטי, Allostatic Load, הוא “המחיר” שהגוף משלם, הבלאי המצטבר (wear and tear) כתוצאה מסטרס כרוני. זהו מצב שבו מערכות הגוף נשארות מופעלות לאורך זמן, עם חשיפה ממושכת להורמוני סטרס, קורטיזול ואדרנלין. כאשר המצב הזה נמשך לאורך זמן, העומס האלוסטטי מצטבר ועלול להתבטא בסימפטומים או במחלות פיזיולוגיות ונפשיות. אז מה עושים? משקיעים ב-Self Care ומאפשרים לגוף זמן להתאוששות. מפנים זמן למנוחה, שינה איכותית, פעילות גופנית, קשרים מיטיבים, מיינדפולנס ורגעים של הנאה ומשמעות. כל אלה מסייעים למערכת הסטרס לחזור להומאוסטזיס ולהפחית את העומס האלוסטטי.

תרגיל סריקת איברים

מיינדפולנס, קשיבות, הוא תרגול של הפניית תשומת הלב לרגע הנוכחי בלי שיפוטיות. במקום לכאוב על חלב שנשפך בעבר או לדאוג מהעתיד, אנחנו מתרגלים נוכחות בהווה. תרגול סריקת איברים הוא כלי פשוט ויעיל לשחרור מתח, הרגעה ושיפור איכות השינה. אפשר לתרגל אותו לבד, והוא גם מצוין לפני השינה עם ילדים. במהלך התרגול מפנים תשומת לב לחלקי הגוף, מכפות הרגליים ועד הראש, תוך כדי נשימה איטית. אין צורך לשנות דבר בגוף, לא לכווץ ולא להרפות, רק להתבונן בתחושות בחלקי הגוף: כפות הרגליים, האצבעות, הקרסוליים, השוקיים, הברכיים, הירכיים, האגן, הבטן התחתונה, החזה, הגב התחתון, הגב העליון, הכתפיים, הזרועות, כפות הידיים, האצבעות, המרפקים, האמות, הצוואר, הגרון, המצח, העיניים, הגבות, הלחיים, הלסת, הלשון, החיך, הקרקפת.

 

מהי תאוריית ה- Spoon ?

אנתיאה מילר, פסיכותרפיסטית אדלריאנית מבריטניה, שיתפה ב-Spoon Theory בהרצאתה בנושא "טיפול מותאם לאוטיזם". תאוריית הכפיות פותחה על ידי כריסטין מיזרנדינו, כשניסתה להסביר לחברה איך מרגישה ההתמודדות היומיומית עם מחלה כרונית. התאוריה מדמה את מאגר האנרגיה היומי שלנו ל"כפיות". כל פעולה, פיזית או רגשית, גובה כפיות, וכאשר הן נגמרות, פשוט אין יותר אנרגיה זמינה.

מטאפורת הכפיות יכולה לעזור לאנשים המתמודדים עם מחלות, טראומה, דיכאון, חרדה, סטרס, ניהול חשבון העו"ש ו-ADHD. מצרפת מספר נקודות למחשבה לניהול האנרגיה, הויסות הרגשי והבנת האחר:

• שאלו בבוקר כמה כפיות יש לי היום ותכננו את היום בהתאם.

• הימנעו מאנשים, מצבים ופעולות זוללי כפיות.

• צמצמו משימות - לא כל פעולה שווה כפית.

• הקדימו מנוחה לקריסה - כפית מניעה תמיד “זולה” יותר מכפית שיקום.

• צרו שפה משותפת - שתפו את הסביבה הקרובה במושג הכפיות.

• כבדו ימים דלי־כפיות בלי אשמה ובלי דרמה. הם חלק מהחיים, לא תקלה.

• אל תיכנסו למינוס כפיות - חוב אנרגטי עלול להתבטא בתסמינים גופניים.

• תרגלו חמלה עצמית: “יש לי היום מעט כפיות, אז אני עושה רק את המינימום.”

• שאלו לפני פעולה: “האם זה שווה לי שתי כפיות?”

• הציבו גבול ברור: “אין לי כרגע כפיות לשיחה הזאת, נמשיך אותה ביום אחר.”

• הביעו אמפתיה: “אני רואה שנגמרו לך הכפיות.”

• הקלו על עצמכם: “אעשה את זה בגרסת כפית אחת.”

• התבוננו בכנות: “זה גובה ממני יותר מדי כפיות כרגע.”

• פתחו מודעות: “אני מתקרבת לכפית האחרונה - זה הזמן לעצור.”

• השאירו תמיד 1–2 כפיות לסוף היום.

• זכרו - מחר מגיע יום חדש עם כפיות חדשות.

 

אומנות העידוד ע"י ברוס טייט

 

החודש השתתפתי בסמינר של ברוס טייט, מטפל אדלריאני מאנגליה. מצרפת סיכום שלו ושל פרופ מנפורד הכולל 19 נקודות לעידוד אחריות, ביטחון עצמי ובריאות נפשית:

1. קחו אחריות על עצמכם.
2. במקום לבקר, חפשו את החיובי במה שקרה או במה שנעשה.
3. קבלו חוסר שלמות - האומץ להיות לא מושלם מאפשר יצירתיות ולמידה.
4. שימו לב והכירו במה שכן עבד טוב.
5. שמרו על הכוח אצלכם - אף אחד לא יכול לפגוע בכם בלי שתאפשרו זאת.
6. השתמשו בחוויות כהזדמנויות ללמידה, גם אם הן נתפסות בעיניכם כטעויות.
7. חשבו מה אפשר לעשות אחרת בפעם הבאה כדי להשתפר.
8. פעלו בצורה אחרת.
9. שחררו ציפיות לא ריאליות והטילו ספק ב "צריך/מוכרח/חייב".
10. ותרו על אחריות ששייכת לאחרים.
11. תרגלו תקשורת אסרטיבית (ולא תוקפנית או פסיבית).
12. פעלו במקום להגיב.
13. קבלו החלטות עבור עצמכם והשאירו לאחרים לקבל החלטות עבור עצמם.
14. שאלו “מה אני עושה?” במקום “איך אני עושה?".
15. כשעולים רחמים עצמיים, חפשו משהו לעשות עבור מישהו אחר.
16. אמרו תודה כשמחמיאים לכם.
17. הפכו את “המבקר הפנימי” ל“מעודד פנימי”.
18. תארו התנהגות במקום להדביק תוויות (גם לעצמכם).
19. מצאו הנאה בפעילות הכוללת התנדבות, תרומה ושיתוף פעולה.

אני מאמצת מהרשימה 3 המלצות לחודש הקרוב. ואתם?

דיוק האושר וטשטוש הכאב

 

השיר של יהודה עמיחי, חתן פרס ישראל לשירה, "דיוק הכאב וטשטוש האושר" מצביע על הפער בין העושר הלשוני שבו אנו מתארים כאב, לבין השפה הדלה שבה אנו מתארים אושר. "לָמַדְתִּי לְדַבֵּר אֵצֶל הַכְּאֵבִים" היא הזמנה לעשות את ההפך: לטשטש את הכאב ולדייק את האושר. לדוגמא:   טשטוש הכאב: לטשטש משפט כואב שנאמר בזמן ריב. דיוק האושר: לדייק את ניסיון התיקון שהגיע אחרי שעה.   טשטוש הכאב: לטשטש את הטון הגבוה ששמענו בריב. דיוק האושר: לדייק את המסר החשוב שמסתתר מאחורי הטון.   טשטוש הכאב: לטשטש את חוסר היוזמה בקשר. דיוק האושר: לדייק את שאר הסיבות שבזכותן אנחנו ביחד.   טשטוש הכאב: לטשטש את הביקורת. דיוק האושר: לדייק את האכפתיות שהיא מייצגת.

מעבר משפת צמ"ח לשפת ב"ר

 

בשבוע שעבר השתתפתי בסמינר עם ד"ר אתי אבלין שהציעה לעבור משפת צמח= צריך/מוכרח/חייב לשפת בר= בוחר/רוצה. שינוי תודעתי שיעזור לנו לנוע מחשיבה הישרדותית לחשיבה התפתחותית.   שפת צמ"ח = “צריך/מוכרח/חייב” יוצרת תחושת לחץ, מפתחת חוקים פנימיים נוקשים, מגבירה אשמה וביקורת עצמית ומחזקת חוויית קורבן. שפת ב"ר = “בוחר/רוצה” מעצימה אחריות, בונה ערך עצמי, מחזקת גבולות אישיים, מעודדת הקשבה פנימית, משקפת אותנטיות ומרחיבה דרגות חופש.    דוגמאות: צמ"ח: אנחנו מוכרחים לבלות יותר ביחד. ב"ר: אני רוצה שנחפש פעילות כיפית שמתאימה לשנינו. צמ"ח: היית צריך לדעת מה רציתי. ב"ר: אני בוחרת להסביר מראש מה חשוב לי. צמ"ח: את חייבת להפסיק לפנק את הילדים. ב"ר: אני בוחר להתנהל אחרת עם הילדים. צמ"ח: אנחנו חייבים לשפר את האינטימיות. ב"ר: אנחנו רוצים לחזור להנות ביחד.

מה הקשר בין WET וטראומה?

 

WET הוא טיפול בטראומה באמצעות חשיפה הדרגתית בכתיבה (Written Exposure Therapy). את השיטה פיתחו Sloan ו-Marx במטרה ליצור טיפול קצר, פשוט ויעיל מבלי לוותר על תוצאות. הטיפול כולל 5 מפגשים, שבכל אחד מהם המטופל כותב כ־30 דקות על חוויית הטראומה באופן מובנה ובטוח.

מה היתרונות של WET?
מתאים למטופלים שמתקשים בביטוי רגשי ורבלי, שיעורי נשירה נמוכים, תהליך קצר וממוקד, ללא שיעורי בית וניתן לביצוע גם אונליין.

איך זה עובד?
החשיפה החוזרת דרך הכתיבה מפחיתה בהדרגה את האיום. כמו צפייה חוזרת בסצנה מפחידה של היצ'קוק: בפעם הראשונה מאבדים נשימה, בפעם השניה קופצים, בשלישית נבהלים, ברביעית פחות ובחמישית כבר יודעים מה יקרה.

מה קורה במוח?
הכתיבה מעבירה אותנו ממצב רומינטיבי (rumination) רגשי המופעל באמיגדלה אל אזורי המילים/ויסות בקורטקס הפרה־פרונטלי.  

 

האם אותו עקרון יכול לעזור עם חרדות של ילדים?
כן. אוניברסיטת הרווארד ממליצים על הכנת קופסת דאגות לילדים. הפחדים "מתורגמים" מהגוף לנייר והופכים ממפלצות מאיימות לסיפורים כתובים. להלן לינק לכתבה.

כשמוציאים בושה לאור היא מתפוגגת

כולנו נושאים סודות קטנים או גדולים שמכבידים על הלב ומצמצמים את "דרגות החופש" שלנו. פרופ’ ברנה בראון חוקרת מעל 20 שנה את רגש הבושה. לדבריה, כשמוציאים את הבושה לאור, היא מתפוגגת. סודות יכולים לפגוע במערכות יחסים ולהוביל לדיכאון והתמכרויות. הסוד הוא מעין דלק שמזין את הבושה. הסוד אולי אמור היה להגן עלינו, אך בפועל הוא כולא אותנו ומעמיק את תחושת ”אני לא בסדר”. שיתוף אותנטי "מוציא" את הבושה לאור ואז היא מאבדת את כוחה. הבושה "חיה" בחושך והשיתוף "מאיר וממיס" אותה. לעתים כשאנחנו "חושפים" את הסוד, אנחנו משחררים את הבושה, ומחליפים אותה בפגיעות ואנושיות. שיתוף מגביר קבלה עצמית, מעודד קירבה ומחזק בריאות נפשית. מצרפת סרטון בנושא:

איך מקיימים שיחת משאבים?

 

שיחת משאבים היא הזדמנות פרקטית לבניית חוסן ולחזק מודעות עצמית. מומלץ לקחת פסק זמן, לשבת ביחד עם בן/בת הזוג, עם הילד.ה או אפילו לבד ולחגוג את מה שמייחד אותנו באמת. מצרפת רשימת שאלות שעוזרות לחשוף את החוזקות והיכולות שלנו: במה אתם טובים במיוחד? מתי אתם גאים בעצמכם? איזו משימה הצלחתם בזמן האחרון? אם הייתם מורים, מה הייתם מלמדים? על מה אנשים מתייעצים אתכם? מתי עזרתם למישהו? במה? מה המתנה שלכם? מתי אתם יצירתיים? אם הייתם ממציאים משהו - מה זה היה? איזה ספר/סרט אתם הכי אוהבים? למה? מתי הפתעתם את עצמכם? מה משמח אתכם? עם מי אתם מרגישים הכי בנוח? למה? מה אתם אוהבים באנשים אחרים? מתי אתם מרגישים מלאי אנרגיה? מה התחביבים שלכם? איזה ערכים הכי חשובים לכם? מה אתם רוצים שיגידו עליכם? מי/מה נותנים לכם כוח? מה החלום שלכם? אם הייתם כותבים ספר, על מה הוא היה? במה השתפרתם השנה? מה אתם אוהבים ללמוד? איזו תכונה שלכם תרצו להעביר לדורות הבאים? אם היה "גיבור על" על שמכם, מה היה הכוח המיוחד שלו? איזו עצה הייתם נותנים לעצמכם לפני חמש שנים? איזה פריט בבית הכי מייצג אתכם? למה? איזו מחמאה הכי מרגשת אתכם?

איך לא נופלים לאותו בור?

הסיפור "לצאת מהבור" מאת פורשה נלסון הוא משל קצר ופופולרי המתאר תהליך של שינוי אישי וצמיחה דרך חמישה שלבים: חוסר מודעות: אני הולך ברחוב, יש בור גדול ואני נופל פנימה. הכרה בבעיה: אני הולך באותו רחוב, יש בור ואני שוב נופל. למידה: אני הולך באותו רחוב, אני רואה את הבור ואני כמעט לא נופל. שינוי "ממעלה 1": אני הולך באותו רחוב ואני עוקף את הבור. שינוי "ממעלה 2": אני הולך ברחוב אחר. דוגמאות לבור: דחיינות, ריצוי, ביקורת, אכילה רגשית, הלקאה עצמית, בזבזנות, בריחה למסכים, חוסר כבוד בזוגיות, התנהלות כוחנית או שיח לא מכבד. בחרו בור אחד שאתם לא רוצים להמשיך ליפול בו ושאלו את עצמכם: "איזה צעד קטן ייקח אותי לרחוב אחר?"

מהי טכניקת Havening?‏

 Self-Havening technique, "הייבנינג" היא טכניקה להרגעת הגוף והנפש באמצעות מגע עדין. פירוש המילה Haven הוא מקום בטוח. הטכניקה כוללת מספר פעולות:

פנים: תנועות ליטוף מעל השפה והעיניים, כמו רחיצת פנים

זרועות: חיבוק עצמי, ליטוף מהכתף לכף היד

כפות ידיים: פעולת רחיצת ידיים עדינה

התנועות מפעילות את עצב הואגוס, את המערכת הפאראסימפתטית ויוצרות במוח גלי דלתא, Delta Waves, שמופיעים בשינה עמוקה ובריפוי. 

ניתן לתרגל את הטכניקה פעם ביום, בזמן רגוע או כשעולה קושי, למשך דקה או למספר דקות.

עשה מה שאתה רוצה

 

אלפרד אדלר, היה רופא יהודי-אוסטרי ומייסד זרם הפסיכולוגיה האינדיבידואלית. מצרפת ציטוט שלו הכולל שלושה עקרונות לחיים המבטאים חיים אותנטיים, חירות פנימית ותרומה לאחרים - ערכים מרכזיים בגישתו. "עשה מה שאתה רוצה, אל תעשה מה שאתה לא רוצה, ותעזור לפחות לאדם אחד בכל יום." לפני 15 שנה (הבנים שלי היו בבה"ס יסודי) רופאת המשפחה שאלה אותי אם יש משהו שאני לא אוהבת לעשות על בסיס יומי ואני עושה. צחקתי בליבי, כי הרשימה היתה מאד ארוכה. החלטתי להפסיק להכין ארוחות ערב. ביקשתי מהבנים לקחת ממני את המשימה הזו ולעשות ביניהם תורות. לשמחתי הם הסכימו וכבר 15 שנה אני לא מכינה יותר ארוחות ערב :-)

מה המסר של אַוַולוֹקיטֶשוַורַה?

 

אַוַולוֹקיטֶשוַורַה הוא דמות בודהיסטית המסמלת חמלה והקשבה. מעין מורה פנימי בעל 11 פנים ו-1000 ידיים כשבאמצע כל יד נמצאת עין. המנטרה של אַוַולוֹקיטֶשוַורַה היא "להיות עם" כאבם של אחרים, להושיט 1000 ידיים ו-1000 עיניים מבלי לנסות מיד "לתקן". להלן דוגמאות פרקטיות שניתן לאמץ מהדמות: חמלה אקטיבית בתנועה אל האחר. הקשבה אקטיבית לילדים או לבן.ת הזוג בלי למהר לפתור את הבעיות. נוכחות לא שיפוטית המלווה את האחר בלי רצון לשנותו. החלפת "מה אומרים" ל"איך מקשיבים". התבוננות באחר. הושטת יד לאחר. מסר של "אני רואה אותך". חוויה של אתה לא לבד, "אני איתך". תזכורת להיות עֵד ולא שופט. להיות עִם האדם ולשהות עם המצב.

MDMA שיפר שינה והפחית PTSD

 

עמותת לב פתוח מלווה כ־1,000 שורדי מסיבות מהעוטף. צוות של 400 מטפלים מכל הארץ העניק למעלה מ־30,000 שעות טיפול. פרופ' רועי סלומון, ממייסדי העמותה חקר את השפעת סם MDMA על שורדי מסיבת נובה. ממצאים ראשונים מצביעים על כך שצריכת MDMA במהלך המסיבה לוותה בירידה בתחושת פחד ואיום, חיזוק תחושת החיבור החברתי, שיפור בשינה ובעיבוד רגשי – מה שתרם להפחתה בעוצמת התסמינים הפוסט־טראומטיים. בואו נייצר גרסה טבעית ויומיומית של "MDMA" ונבצע פעולות יזומות המגבירות את הפרשת האוקסיטוצין, הורמון האהבה: נאמר "אני אוהב אותך". נשלח מסר אוהב בהודעת ווטסאפ. נקשיב ללא הנייד. נכתוב פתק אהבה ונשים בקופסת האוכל או על הכרית. נחבק את בן.ת הזוג ואת הילדים. נרקוד ביחד. נשחק ביחד. נשתף בזיכרון חיובי. נשמור בשיחה על קשר עין.

מה זה Horticultural Therapy ?

 

Plant Therapy, גינון טיפולי או Horticultural Therapy, יכולה לעודד צמיחה פנימית בכל גיל ובכל שלב בחיים: זקנה, בגרות, רווקות, לימודים, צבא, התבגרות וילדות. ילדים שמטפלים בצמח מפתחים תחושת מסוגלות, אחריות, ויסות רגשי, דחיית סיפוקים וחיבור לטבע. להלן מספר "מתנות" בגידול עציץ: שיום - תנו לצמח שם. מחויבות - הקפידו להשקות בזמנים קבועים. הקשבה לצורך - בדקו את יובש האדמה. דיוק בהשקייה - למדו להשקות במידה נכונה. הצפה? - רוקנו צלוחית במקרה של עודף מים. טיפוח - שִטפו את העלים. תמיכה - קשרו את העציץ למקל. התבוננות - גזמו את העלים הצהובים. תזונה - דשנו ע"פ הצורך. אופטימיות - תחגגו כל עלה חדש. תקשורת - דברו עם העציץ. מיקום - וודאו מיקום מיטבי. מרחב גדילה - החליפו למיכל גדול יותר. חקירה - למדו כמות אור/מים. תיעוד - צלמו את העציץ כל שבוע. אחריות - בקשו מחבר לטפל בעציץ כשאתם בחופשה. ויסות - "התקרקעו" עם הטבע. מחזור הטבע - השתמשו בירקות/פרות שאתם מגדלים. דחיית סיפוקים - המתינו לפריחה מספר שבועות/חודשים. פרגון - שמחו עבור העציצים הפורחים של האחים.ות.

מהי חדוות הביטול?

 

קרה לכם שקבעתם מפגש/פעילות מתוך הרגל, נימוס, מחויבות או תחושת "צריך"? ואז כשהמפגש התבטל… שמחתם והרגשתם הקלה, כאילו קיבלתם פתאום במתנה זמן, שקט או מרחב. כנראה שבפועל זה פשוט לא התאים ללו"ז, לאנרגיה או למה שבאמת רציתם. פרופ' דן אריאלי קורא לזה Cancel Elation, חדוות הביטול - סוג של מַצְפֵּן שיכול לכוון אותנו למה שיותר מדויק לנו. אז בפעם הבאה שאתם עומדים לקבוע, נסו לשאול: “אם זה יתבטל - האם אשמח?” - אם התשובה היא כן, אולי עדיף שלא נתחייב מלכתחילה.

בואו נשתדל לא לירות את החץ השני

הבודהה השתמש במשל "שני החיצים" כדי להפריד בין כאב לסבל: "דמיינו אדם שנורה על ידי חץ וחווה כאב חזק ובלתי נמנע. כעת, דמיינו שאותו אדם נורה מיד בחץ נוסף, בדיוק באותו מקום. הסבל שלו יהיה כפול." החץ הראשון = חץ הכאב הבלתי נמנע וחלק מהחיים: מחלות, אובדן, כישלונות, פיטורים, פציעות, טראומה. כאב שהוא חלק מהמציאות האנושית. החץ השני = חץ הסבל המיותר שהאדם מייצר כתגובה לחץ הראשון: כעס, חרטה, האשמה, דאגה, פחד ומחשבות שליליות. בעוד שאין לנו שליטה על החץ הראשון, החץ השני נמצא לחלוטין בידיים שלנו, תלוי בנו ובשליטתנו. אם נהיה מודעים לו ונלמד לשחרר אותו, נוכל להפחית משמעותית את הסבל שלנו. לדוגמה: חץ הכאב: כישלון. חץ הסבל (המיותר): חוויה של נפילת ערך, איזה אפס אני, איך זה קרה לי. חץ הכאב: קושי בזוגיות. חץ הסבל (המיותר): לא רואים אותי, נמאס לי, אי אפשר להמשיך לחיות ככה יותר.

איך שיחה קשה חוסכת "ריבית" בעתיד?

 

זה טבעי לרצות להתחמק, לדחות או להימנע משיחה קשה. ברוב המקרים הבעיה לא נעלמת אלא מחמירה ומופיעה עם "ריבית והצמדה". השיח יכול למנוע משבר גדול יותר בעתיד, לחסוך עוגמת נפש, לבנות אמון ואפילו לאפשר צמיחה. להלן מספר דוגמאות:

1. לא יזמתי דייט ופספסתי את הבחורה.
2. לא שוחחתי עם בן.ת הזוג על הריב ונוצר ריחוק.
3. לא ביקשתי סליחה והפגיעה החמירה.
4. לא שיתפתי בקושי כלכלי והאמון נשבר.
5. נעלבתי ושתקתי והקשר התפוגג.
6. לא תאמתי ציפיות ונוצר פיצוץ.
7. לא ביקשתי העלאה במשכורת והרגשתי פראייר.
8. לא נתתי משוב לעובד ונאלצתי לפטר אותו.
9. לא חתמתי על חוזה עם חבר טוב וסיימתי בבית משפט.
10. לא הצבתי גבולות והרגשתי מנוצלת.
11. לא שאלתי שאלה ונשארתי מבולבלת.
12. לא שמתי גבול לילד והוא מפונק וחצוף.
13. לא ביררתי עלויות וחויבתי בסכום מופרז.
14. לא תבעתי חוב ופגעתי בעסק.
15. לא הצעתי את עצמי למשרה ופספסתי קידום.

ריקודים כתרופה לדיכאון

 

פעילות גופנית ידועה כבר שנים כאמצעי יעיל להפחתת דיכאון. מחקר מטה-אנליזה רשתית שפורסם ב-British Medical Journal בחן את השפעתם של סוגי פעילות גופנית שונים על דיכאון בהשוואה לפסיכותרפיה ולטיפול בתרופות נוגדות דיכאון SSRI. המחקר כלל 218 מחקרים, 495 קבוצות התערבות ו14,170 משתתפים. להלן עקרי הממצאים: ריקוד היא הפעילות הגופנית היעילה ביותר, אך עם שיעור פרישה גבוה. הליכה/ריצה, יוגה ואימוני כוח יעילים בהפחתת תסמיני דיכאון. אימון בעצימות גבוהה יותר מביא לשיפור גדול יותר. יוגה ואימוני כוח היו בעלי שיעור ההתמדה הגבוה ביותר. מומלץ לשלב פעילות גופנית לצד פסיכותרפיה ותרופות נוגדות דיכאון.