חיטוט באף היא פעולה טבעית, אך ליד אנשים נתפסת כ"חוסר נימוס". חשוב ללמד את הילד כיצד/איפה מקובל לחטט באף. להלן מס' דוגמאות:
עזרו לילד - שימו בחדרו מכשיר אדים, למדו אותו לקנח את האף, פזרו חבילות טישו במרחבי הבית.
הציעו לילד לנקות את הנחיריים בבוקר כחלק משגרת שטיפת הפנים.
הסבירו: "בחברה לא מחטטים באף" במקום להגיד "זה מגעיל".
אמרו: "אתה מוזמן לחטט באף בחדרך או בשירותים".
הגישו לילד טישו במקום לנדנד, להטיף או להזכיר.
עודדו בכל פעם שהילד מקנח את האף - "נעים כשהחיידקים בתוך נייר הטישו ולא על הספה".
התעלמו - ייתכן והילד משתמש בחיטוט באף כדרך יעילה (ושלילית) לקבלת תשומת לב.
צאו מהחדר - בדרך זו אתה מראים לילד מה התוצאה ההגיונית למעשיו. לא נעים להסתכל על אדם המחטט באף, ולכן ההורה בוחר לצאת מהחדר.
אפשרו לתוצאה טבעית להתרחש: לפעמים מורה או חבר יכול להעיר ולומר "איכס, זה מגעיל. תפסיק לחטט באף".