כשאנחנו יודעים שילדנו עשה משהו לא בסדר (שיקר/התעצל/גנב), מומלץ לא לשאול שאלות אלא לנסח משפט שאין בו ביקורת. שאלות גורמות לילד להרגיש מאוים, לשקר או להתגונן.
מומלץ לציין את עמדתך במשפט. לדוגמה:- במקום לשאול "האם צחצחת שיניים?" או לבקש מהילד לפתוח את פיו כדי שנוכל להריח את המשחה (כשאתה יודע שהוא לא צחצח), אתה יכול לומר "היום מצחצחים שיניים פעמיים". הילד יודע שהוא לא צחצח שיניים, והוא גם יודע שאתה יודע שהוא לא צחצח. אמירה פשוטה זו מונעת מאיתנו לשים "תווית של שקרן" על הילד.
- במקום לשאול "האם לקחת את הקלפים מהבית של ירון?" מומלץ לומר "זה לא שלנו. נראה לי שאנחנו צריכים לנסוע להחזיר את הקלפים" - משפט זה מונע השמת תווית של "גנב" על הילד.
- במקום לשאול "האם הורדת את המים בשירותים?" אמור "לפעמים צריך להוריד מים פעמיים".
- במקום לשאול "האם שטפת ידיים?" אמור "האם אתה רוצה לשטוף ידיים בכיור באמבטיה או במטבח" או "האם אתה רוצה לשטוף ידיים או להשתמש באל סבון".
- במקום לשאול "האם חפפת את הראש?" אמור "השיער שלך יבש, נשאר לנו לחפוף".
משפטים דוגמת המשפטים הנ"ל (במקום שאלות) מונעים מאבקי כוח, שקרים והרגשת תסכול. זכור, הסכנה בשימת תוויות על ילדך היא, שאחרי מספר שנים הוא יאמין למה שאתה אומר עליו. זה לא מחזק ולא מפתח את הביטחון העצמי ואת התפיסה העצמית של הילד.