|
הסיפור על "האריה
והצריף" מייצג את הצורך להגן על הילדים שלנו מפני האריה (הסכנות) תוך כדי
התרכזות בבניית הצריף (פרנסה וטיפול בילדים).
הסמארטפון שלנו הוא "אריה בהסוואה". ברגע שאנחנו
שומעים התראה מהנייד, אנחנו מפסיקים כל פעולה (בניית הצריף) ו"מזנקים" לכיוונו כאילו
נכנס אריה לחדר. זינוק מיותר זה מסיט את תשומת הלב מהדבר היקר לנו בעולם, הילדים
שלנו.
שאלו את עצמכם:
♥ איך מרגיש הילד בכל פעם שאתם מתנתקים ממנו?
♥ כמה פעמים "זינקתם" לשווא?
♥ מה המסר שאתם מעבירים לגבי נוכחות הורית?
♥ האם ההודעה שהתקבלה היא בקטגוריית "אריה" או
ווטסאפ/מייל לא דחוף?
♥ איך תרגישו
כשהילד "יזנק" לנייד באמצע שיחה אתכם?
כל צלצול/התראה מהנייד
יוצרים במוח סטימולציה המשחררת דופמין, שמעורר התרגשות שמקפיצה אותנו
לנייד. פתרון פרקטי הוא להשתיק את הנייד למשך 15 דקות בזמן
הארוחה/משחק/אמבטיה או לבחור להתעדכן אחת לחצי שעה.
|
