השבוע אשתף בקושי שהיה לי עם אמיר בעלי היקר, אדם חרוץ בעבודה ועצלן ודחיין בבית. היום אני יכולה לראות את יתרונות העצלנות המעצבנת שלו. גידול ילדים היתה עבורי משימה לא קלה ולפעמים אמיר בן זוגי היה אומר שאין לו כוח והוא עצלן. בטווח הקצר תשובותיו עצבנו אותי ובטווח הארוך הפתיעו לטובה. להלן מספר דוגמאות:
גיל שנה אני: אתה יכול בבקשה להגיע היום מוקדם להרדים את רועי? אמיר: אני אחרי יום עבודה ארוך. אני גמור. נמאס לי לשמוע אותו בוכה שעה וחצי. אני אחכה באוטו ואעלה הביתה רק אחרי שהוא נרדם. היתרון שבחסרון: אחרי שהתפוצצתי !!!!!!!!!!!!!!!! הלכתי להרצאה בנושא שינה, לימדתי את רועי להירדם לבד והחלטתי ללמוד הדרכת הורים.
גיל 3 אני: יש לך כוח לקפל כביסה? אמיר: בשביל מה יש ילדים? היתרון שבחיסרון: אמיר לימד אותם "לקפל" כביסה ומאז הם "מקפלים" את הכביסה שלהם.
גיל 5 אני: יש לך זמן לפנות את המדיח? אמיר: נמאס לי לפנות את המדיח. אני אלמד את הבנים לעשות את זה בדרך שאת אוהבת. היתרון שבחיסרון: משימת סידור ופינוי המדיח הועברה לילדים.
גיל 10 אני: אתה יכול בבקשה להכין לילדים ארוחת צהריים? אמיר: אני עסוק מאד והאמת שאני גם רעב. אולי תבקשי מהבנים להכין ארוחת צהריים? היתרון שבחיסרון: הילדים התנתקו מהמחשב והכניסו את הקבבים לתנור.
המסקנה: במקום הנטייה הטבעית שלי "לתקתק" עניינים, עדיף שהילדים "יתקתקו" את המשימות. בואו נעשה פחות, כדי שהם יעשו יותר. בואו "נלך אחורה" כדי שהם "ילכו קדימה", יפַתחו תחושת מסוגלות ויהיו עצמאיים. |
