פרופ' מולי להד הוא אחד המומחים המובילים בעולם לטיפול בפסיכוטראומה. להד כתב 35 ספרים ועשרות מאמרים. משתפת את מה שהוא כתב השבוע לצוות המטפלים שלו: צוותי מטפלים יקרים,
אם יש משהו שאני יודע בוודאות ברגע הזה, זה שאף אחד מאיתנו לא הגיע לכאן היום עם מיכל דלק מלא. אנחנו כבר לא בתחילתה של תקופה קשה. אנחנו עמוק בתוך מציאות מתמשכת, וכולנו מרגישים את המחיר. יש כאן עייפות אמיתית. פיזית. נפשית. משפחתית.
ואם מישהו מכם מרגיש שהוא כבר לא מגיב כמו פעם, זה לא סימן שמשהו לא בסדר איתכם. זה סימן שאנחנו בני אדם שעובדים קשה מאוד כבר הרבה מאוד זמן.
דווקא בתקופות כאלה חשוב לזכור: חוסן לא נראה כמו כוח בלתי נגמר. חוסן נראה כמו אנשים עייפים שממשיכים להופיע, שממשיכים לדאוג, ושעדיין מוצאים דרך להיות שם אחד בשביל השני.
אנחנו לא נדרשים עכשיו להיות מושלמים. לא בבית, לא בעבודה, ולא בתוך עצמנו. מספיק שנהיה טובים מספיק, קשובים מספיק, ושנזכור לקחת נשימה ורגע או שניים כל כמה זמן גם בתוך העומס.
כל אחד מכם מחזיק הרבה יותר ממה שרואים מבחוץ, משפחה שמודאגת, חוסר ודאות, עומס משימות, ולצד זה גם מחויבות עמוקה לעזור לאחרים. זה שילוב לא פשוט — והוא ראוי להכרה.
הכוח של צוות כמו שלנו לא נמדד בזה שאף אחד לא מתעייף. הוא נמדד בזה שאנחנו יודעים לזהות עייפות, ולתמוך אחד בשני בתוכה.
אם יש משהו שאני מבקש שניקח מכאן היום, זה פשוט:
להוריד חצי מדרגה של ביקורת עצמית,
להוסיף חצי מדרגה של חמלה לעצמנו ולאחרים,
ולהמשיך לצעוד יחד, בקצב שאפשר להחזיק לאורך זמן.
אנחנו כאן אחד עם השני.
וזה גם עכשיו מקור כוח אמיתי.
מולי ויפתח. | 
.jpg)