מין: כשאחד רוצה והשני/יה פחות...או בכלל לא

פערים בתשוקה המינית בזוגיות ארוכת טווח מייצגים מצב נורמלי ולא יוצא דופן. הפערים יוצרים תסכול, מתיחות ואכזבה מהצד השני ומאופי הקשר.

כדי לשפר הבנה הדדית ד"ר אברמסון משתמשת במטאפורה המציגה את הצורך המיני כצורך במזון. בספרה לומדים זוגיות היא מציעה תרגיל המתאים למערכת זוגית חברית ששני הצדדים רוצים לעזור כל אחד לעצמו ולאחר:

"זוגות הסובלים בקביעות מן התסמונת של "רוצה ונדחה", יערכו הסכם על פיו: מותר לאישה לאכול אך ורק בזמן שאוכֵל גם בן זוגה. כל עוד הוא אוכל, היא אוכלת. ברגע שהוא מפסיק, מפסיקה גם היא.

רצוי ליצור מצב שבו היא תהיה ממש רעבה. הוא מצידו ימשוך אותה קצת, ייתן לה לחוש את הרעב, ואפילו לסבול ממנו. עליו להסביר לה שהוא לא רעב, באופנים דומים לאלה שבהם היא משתמשת כדי להסביר לו למה היא לא רוצה מין. תפקידה הוא להפעיל עליו לחץ שיאכל גם כשהוא לא רעב. שיאכל כי היא רעבה ובלעדיו אינה יכולה לאכול. עליה להשתמש בשיטות לחץ דומות לשלו." (אברמסון, 2005, עמ' 151-152).

כמובן שמדובר בתרגיל הומוריסטי. מומלץ לקרא את הפרק "מין: כשאחד רוצה והשני/יה פחות...או בכלל לא" ולמצוא "נוסחה" המתאימה לשני הצדדים.