מסר מפרופ' מולי להד

 

פרופ' מולי להד הוא אחד המומחים המובילים בעולם לטיפול בפסיכוטראומה. להד כתב 35 ספרים ועשרות מאמרים. משתפת את מה שהוא כתב השבוע לצוות המטפלים שלו: צוותי מטפלים יקרים, אם יש משהו שאני יודע בוודאות ברגע הזה, זה שאף אחד מאיתנו לא הגיע לכאן היום עם מיכל דלק מלא. אנחנו כבר לא בתחילתה של תקופה קשה. אנחנו עמוק בתוך מציאות מתמשכת, וכולנו מרגישים את המחיר. יש כאן עייפות אמיתית. פיזית. נפשית. משפחתית. ואם מישהו מכם מרגיש שהוא כבר לא מגיב כמו פעם, זה לא סימן שמשהו לא בסדר איתכם. זה סימן שאנחנו בני אדם שעובדים קשה מאוד כבר הרבה מאוד זמן. דווקא בתקופות כאלה חשוב לזכור: חוסן לא נראה כמו כוח בלתי נגמר. חוסן נראה כמו אנשים עייפים שממשיכים להופיע, שממשיכים לדאוג, ושעדיין מוצאים דרך להיות שם אחד בשביל השני. אנחנו לא נדרשים עכשיו להיות מושלמים. לא בבית, לא בעבודה, ולא בתוך עצמנו. מספיק שנהיה טובים מספיק, קשובים מספיק, ושנזכור לקחת נשימה ורגע או שניים כל כמה זמן גם בתוך העומס. כל אחד מכם מחזיק הרבה יותר ממה שרואים מבחוץ, משפחה שמודאגת, חוסר ודאות, עומס משימות, ולצד זה גם מחויבות עמוקה לעזור לאחרים. זה שילוב לא פשוט — והוא ראוי להכרה. הכוח של צוות כמו שלנו לא נמדד בזה שאף אחד לא מתעייף. הוא נמדד בזה שאנחנו יודעים לזהות עייפות, ולתמוך אחד בשני בתוכה. אם יש משהו שאני מבקש שניקח מכאן היום, זה פשוט: להוריד חצי מדרגה של ביקורת עצמית, להוסיף חצי מדרגה של חמלה לעצמנו ולאחרים, ולהמשיך לצעוד יחד, בקצב שאפשר להחזיק לאורך זמן. אנחנו כאן אחד עם השני. וזה גם עכשיו מקור כוח אמיתי. מולי ויפתח.

מהי תאוריית ה- Spoon ?

אנתיאה מילר, פסיכותרפיסטית אדלריאנית מבריטניה, שיתפה ב-Spoon Theory בהרצאתה בנושא "טיפול מותאם לאוטיזם". תאוריית הכפיות פותחה על ידי כריסטין מיזרנדינו, כשניסתה להסביר לחברה איך מרגישה ההתמודדות היומיומית עם מחלה כרונית. התאוריה מדמה את מאגר האנרגיה היומי שלנו ל"כפיות". כל פעולה, פיזית או רגשית, גובה כפיות, וכאשר הן נגמרות, פשוט אין יותר אנרגיה זמינה.

מטאפורת הכפיות יכולה לעזור לאנשים המתמודדים עם מחלות, טראומה, דיכאון, חרדה, סטרס, ניהול חשבון העו"ש ו-ADHD. מצרפת מספר נקודות למחשבה לניהול האנרגיה, הויסות הרגשי והבנת האחר:

• שאלו בבוקר כמה כפיות יש לי היום ותכננו את היום בהתאם.

• הימנעו מאנשים, מצבים ופעולות זוללי כפיות.

• צמצמו משימות - לא כל פעולה שווה כפית.

• הקדימו מנוחה לקריסה - כפית מניעה תמיד “זולה” יותר מכפית שיקום.

• צרו שפה משותפת - שתפו את הסביבה הקרובה במושג הכפיות.

• כבדו ימים דלי־כפיות בלי אשמה ובלי דרמה. הם חלק מהחיים, לא תקלה.

• אל תיכנסו למינוס כפיות - חוב אנרגטי עלול להתבטא בתסמינים גופניים.

• תרגלו חמלה עצמית: “יש לי היום מעט כפיות, אז אני עושה רק את המינימום.”

• שאלו לפני פעולה: “האם זה שווה לי שתי כפיות?”

• הציבו גבול ברור: “אין לי כרגע כפיות לשיחה הזאת, נמשיך אותה ביום אחר.”

• הביעו אמפתיה: “אני רואה שנגמרו לך הכפיות.”

• הקלו על עצמכם: “אעשה את זה בגרסת כפית אחת.”

• התבוננו בכנות: “זה גובה ממני יותר מדי כפיות כרגע.”

• פתחו מודעות: “אני מתקרבת לכפית האחרונה - זה הזמן לעצור.”

• השאירו תמיד 1–2 כפיות לסוף היום.

• זכרו - מחר מגיע יום חדש עם כפיות חדשות.

 

אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי

 

לקראת יום האהבה אשתף במשפט של חנה: “אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי” - לאחר שנים של עקרות היא זכתה סוף סוף ללדת את שמואל הנביא. הורות היא מסע מלא משמעות ורגש, ובו למילים שלנו יש כוח עצום ליצור חיבור וביטחון. משפטי אהבה פשוטים, יומיומיים, נטמעים בלב ילדינו, בונים ביטחון עצמי, מחזקים תחושת ערך וחוסן רגשי. להלן דוגמאות שמומלץ לשלב באופן שוטף בשגרה היומיומית: אני אוהב.ת אותך. איזה כיף שאתם הילדים שלי. אתם מתנה. אני מאושר.ת להיות ההורה שלך. זכיתי. איזה מזל שנולדתם. אתם הגשמת חלום. זו זכות גדולה לגדל אתכם. אתם האור שלי. אני כל כך שמח.ה שאתם הילדים שלי. אני מודה ליקום. אתם החלק היפה של חיי. אתם הנחת שלי. I'm so lucky to have you אלוהים אוהב אותי. מצרפת סרטון “אני אוהב אותך ב־60 שפות", למי שיותר קל לומר את המשפט בשפה אחרת:

אומנות העידוד ע"י ברוס טייט

 

החודש השתתפתי בסמינר של ברוס טייט, מטפל אדלריאני מאנגליה. מצרפת סיכום שלו ושל פרופ מנפורד הכולל 19 נקודות לעידוד אחריות, ביטחון עצמי ובריאות נפשית:

1. קחו אחריות על עצמכם.
2. במקום לבקר, חפשו את החיובי במה שקרה או במה שנעשה.
3. קבלו חוסר שלמות - האומץ להיות לא מושלם מאפשר יצירתיות ולמידה.
4. שימו לב והכירו במה שכן עבד טוב.
5. שמרו על הכוח אצלכם - אף אחד לא יכול לפגוע בכם בלי שתאפשרו זאת.
6. השתמשו בחוויות כהזדמנויות ללמידה, גם אם הן נתפסות בעיניכם כטעויות.
7. חשבו מה אפשר לעשות אחרת בפעם הבאה כדי להשתפר.
8. פעלו בצורה אחרת.
9. שחררו ציפיות לא ריאליות והטילו ספק ב "צריך/מוכרח/חייב".
10. ותרו על אחריות ששייכת לאחרים.
11. תרגלו תקשורת אסרטיבית (ולא תוקפנית או פסיבית).
12. פעלו במקום להגיב.
13. קבלו החלטות עבור עצמכם והשאירו לאחרים לקבל החלטות עבור עצמם.
14. שאלו “מה אני עושה?” במקום “איך אני עושה?".
15. כשעולים רחמים עצמיים, חפשו משהו לעשות עבור מישהו אחר.
16. אמרו תודה כשמחמיאים לכם.
17. הפכו את “המבקר הפנימי” ל“מעודד פנימי”.
18. תארו התנהגות במקום להדביק תוויות (גם לעצמכם).
19. מצאו הנאה בפעילות הכוללת התנדבות, תרומה ושיתוף פעולה.

אני מאמצת מהרשימה 3 המלצות לחודש הקרוב. ואתם?

דיוק האושר וטשטוש הכאב

 

השיר של יהודה עמיחי, חתן פרס ישראל לשירה, "דיוק הכאב וטשטוש האושר" מצביע על הפער בין העושר הלשוני שבו אנו מתארים כאב, לבין השפה הדלה שבה אנו מתארים אושר. "לָמַדְתִּי לְדַבֵּר אֵצֶל הַכְּאֵבִים" היא הזמנה לעשות את ההפך: לטשטש את הכאב ולדייק את האושר. לדוגמא:   טשטוש הכאב: לטשטש משפט כואב שנאמר בזמן ריב. דיוק האושר: לדייק את ניסיון התיקון שהגיע אחרי שעה.   טשטוש הכאב: לטשטש את הטון הגבוה ששמענו בריב. דיוק האושר: לדייק את המסר החשוב שמסתתר מאחורי הטון.   טשטוש הכאב: לטשטש את חוסר היוזמה בקשר. דיוק האושר: לדייק את שאר הסיבות שבזכותן אנחנו ביחד.   טשטוש הכאב: לטשטש את הביקורת. דיוק האושר: לדייק את האכפתיות שהיא מייצגת.

מעבר משפת צמ"ח לשפת ב"ר

 

בשבוע שעבר השתתפתי בסמינר עם ד"ר אתי אבלין שהציעה לעבור משפת צמח= צריך/מוכרח/חייב לשפת בר= בוחר/רוצה. שינוי תודעתי שיעזור לנו לנוע מחשיבה הישרדותית לחשיבה התפתחותית.   שפת צמ"ח = “צריך/מוכרח/חייב” יוצרת תחושת לחץ, מפתחת חוקים פנימיים נוקשים, מגבירה אשמה וביקורת עצמית ומחזקת חוויית קורבן. שפת ב"ר = “בוחר/רוצה” מעצימה אחריות, בונה ערך עצמי, מחזקת גבולות אישיים, מעודדת הקשבה פנימית, משקפת אותנטיות ומרחיבה דרגות חופש.    דוגמאות: צמ"ח: אנחנו מוכרחים לבלות יותר ביחד. ב"ר: אני רוצה שנחפש פעילות כיפית שמתאימה לשנינו. צמ"ח: היית צריך לדעת מה רציתי. ב"ר: אני בוחרת להסביר מראש מה חשוב לי. צמ"ח: את חייבת להפסיק לפנק את הילדים. ב"ר: אני בוחר להתנהל אחרת עם הילדים. צמ"ח: אנחנו חייבים לשפר את האינטימיות. ב"ר: אנחנו רוצים לחזור להנות ביחד.

15 שאלות קצרות לזוגיות טובה יותר ב־2026

 

תחילת שנה היא הזדמנות לעצור רגע, להתבונן על הדרך שעשינו יחד, להכיר במה שעובד, לחזק את החיבור, ולבחור איך אנחנו רוצים להיראות כזוג ב-2026. מצרפת שאלות קצרות לשיח פתוח במטרה להתקרב ולהשתפר: איזה שם כינוי היית רוצה לשמר/לחדש? מתי השנה היינו מאושרים/מחוזקים/מוערכים/מחוברים? מתי הרגשת שאני באמת שם בשבילך? מה היה הדבר הכי כיפי שעשינו יחד השנה? איזה קושי שעברנו השנה חיזק אותנו? איזה דבר קטן שאעשה ישמח אותך? מה חשוב לך שנעשה יותר יחד? איזה חלום זוגי היית רוצה שנתחיל לטפח? מה יעזור לך להרגיש במקום ה-1? איך נוכל לשמור על הגבולות שלנו מול המשפחה המורחבת? מתי השנה הרגשת גאווה בנו כזוג? איזה שינוי קטן יכול לשדרג לנו את הזוגיות? מה נותן לך תחושת יציבות בקשר שלנו? מה הסלוגן הזוגי שלנו? מה האיחול שלנו לשנה הקרובה?

איך Google Translate ישפר את הזוגיות?

ביקורת ותלונות הן לעתים אסטרטגיות הישרדותיות שאימצנו מבית ההורים. תקשורת רעילה שוחקת מערכות יחסים ופוגעת בכל "חלקה טובה". לקראת השנה החדשה אני מציעה מטאפורה מעניינת: Google Translate כדרך לדיבור "נקי" יותר.

דמיינו שאתם יכולים לכתוב ב-Google Translate בלי סינון ובלי צנזורה את כל הכעסים תסכולים ואכזבות שלכם, ואז לבקש ממנו “לתרגם” את כל העצבים למשפט בקשה אחד קצר של עד 10 מילים המבטא רגש או צורך ענייני.

אמנם הפיצ'ר הזה לא קיים ב-Google Translate, אבל אפשר להיעזר ב-ChatGPT בדיוק למטרה הזו.

ככל שנתלונן פחות ונלמד לבקש יותר, כך גם הילדים שלנו ילמדו דרך דוגמה אישית תקשורת בריאה יותר בזוגיות ובחיים.

מה הקשר בין WET וטראומה?

 

WET הוא טיפול בטראומה באמצעות חשיפה הדרגתית בכתיבה (Written Exposure Therapy). את השיטה פיתחו Sloan ו-Marx במטרה ליצור טיפול קצר, פשוט ויעיל מבלי לוותר על תוצאות. הטיפול כולל 5 מפגשים, שבכל אחד מהם המטופל כותב כ־30 דקות על חוויית הטראומה באופן מובנה ובטוח.

מה היתרונות של WET?
מתאים למטופלים שמתקשים בביטוי רגשי ורבלי, שיעורי נשירה נמוכים, תהליך קצר וממוקד, ללא שיעורי בית וניתן לביצוע גם אונליין.

איך זה עובד?
החשיפה החוזרת דרך הכתיבה מפחיתה בהדרגה את האיום. כמו צפייה חוזרת בסצנה מפחידה של היצ'קוק: בפעם הראשונה מאבדים נשימה, בפעם השניה קופצים, בשלישית נבהלים, ברביעית פחות ובחמישית כבר יודעים מה יקרה.

מה קורה במוח?
הכתיבה מעבירה אותנו ממצב רומינטיבי (rumination) רגשי המופעל באמיגדלה אל אזורי המילים/ויסות בקורטקס הפרה־פרונטלי.  

 

האם אותו עקרון יכול לעזור עם חרדות של ילדים?
כן. אוניברסיטת הרווארד ממליצים על הכנת קופסת דאגות לילדים. הפחדים "מתורגמים" מהגוף לנייר והופכים ממפלצות מאיימות לסיפורים כתובים. להלן לינק לכתבה.

למילים אין רוורס, אבל לרגליים יש

 

לעתים כשאנחנו כועסים אנחנו מנהלים שיח פוגעני. למילים שלנו אין רוורס והן יכולות להיות חקוקות בזיכרון שנים. לרגליים שלנו יש רוורס ולכן מומלץ לקבוע חוק במשפחה ובזוגיות שברגע שהשיח "מתחמם", אנחנו בוחרים לצאת מהחדר. כשבני היה בן 3 הוא בכה ואמר שאני כל הזמן צועקת עליו. זו כמובן לא היתה החוויה שלי, אבל אמרתי לו שבכל פעם שאני עצבנית, הוא פשוט יתרחק ממני ועד היום הוא מקפיד לכבד את ההסכם :-) לקחת רוורס זו לא בריחה אלא שמירה על היחסים, האווירה, הזוגיות והמשפחה. המטרה היא צמצום נזקים: במקום עשרה משפטים "רעילים", קחו רוורס ותשמעו רק משפט אחד. במקום רבע שעה של מריבה, קחו רוורס ותהיו נוכחים רק בחצי דקה של מתח. במקום 3 ימים של ברוגז ופרצופים, קחו רוורס ותירגעו אחרי מספר שעות. מומלץ לומר: "אני מרגיש שהשיחה הולכת לכיוון לא טוב. בואי נדבר עוד 10 דקות" וצא מהחדר. "אתה כועס עכשיו. בוא ניקח פסק זמן" וצאי מהחדר.

מהו התסריט המיני האישי שלך?

לרוב האנשים יש תסריט מיני אישי, מעין מפה אינטימית הכוללת תשוקות, העדפות, דמיון ופנטזיות. לעיתים, בני הזוג לא עוצרים לחשוב או לדייק את התסריט שלהם, ולכן הוא נותר סמוי מהעין של האחר. מומלץ ליזום שיח זוגי שבו כל אחד מבני הזוג מהרהר ומשתף את התסריט המיני שלו. המטרה היא להחליף ניחושים וטלפתיה בתקשורת מדויקת, אמיצה ואינטימית שמובילה למסע משותף של קרבה, הקשבה ועונג. להלן 20 אלמנטים נפוצים בתסריטים מיניים: זמן: שעות אור או חושך סוג ועוצמת מוזיקה סוג תאורה תקשורת מילולית/בלתי מילולית או שקטה מילים נעימות/מעוררות טמ"פ החדר הודעות/חיזור במהלך היום מה כולל הפורפליי צורך בפידבק ותזמון רמת סדר וניקיון בבית תנוחות מיקום רמת אקטיביות פנטזיות עיניים פתוחות/סגורות ריחות ובישום מצעים אזורים מועדפים מים/מקלחת עוצמת המגע

האם יש לכם 10 דקות זמן זוגי ללא נייד?

 

במרוץ החיים, זוגות רבים מגלים שהם מדברים אבל לא באמת "נפגשים". מומלץ לייצר "טקס" יומי של 10 דקות שיח זוגי ללא ניידים, טלוויזיה או הסחות דעת. 10 דקות של שיתוף רגשי לא בנושא לוגיסטיקה/ילדים. זה זמן קצר שיכול לשפר משמעותית את הזוגיות ולחדש קרבה ואינטימיות. שיח יומיומי קצר הוא: הצהרה שאת.ה חשוב.ה לי. הזדמנות לחזור להיות אנחנו ולא רק "צוות לוגיסטי" שמתַפְעֵל את הבית/הילדים. הזדמנות להסתכל בעיניים, לחייך ולחבק. יוצר תחושת "אני רואה אותך". דוגמא אישית טובה לילדים. מצמצם מריבות ו"אגרנות" רגשית. מרגיש בהתחלה מאולץ/משימה ואח"כ זו שגרה נעימה. השקעה זוגית עם תשואה גבוהה במיוחד. תרגול של נוכחות פיזית ורגשית. שומר על סקרנות הדדית "מה שלומך באמת?" מגביר אינטימיות גם בלי מגע פיזי. יוצר עוגן יומי זוגי. מאפשר ויסות רגשי.

איך כיור הופך לזירת קרב בזוגיות?

 

לכאורה, לכלוך בכיור הוא עניין זניח ומגוחך. מה כבר קרה אם נשארו בכיור גרגירי קפה או סמרטוט רטוב ומלוכלך או כוס לא שטופה? זה לא סוף העולם. אבל כשמסתכלים לעומק, הכיור, הסמרטוט או הכוס מסמלים חוסר התחשבות לשריטות או רגישויות של בן/בת הזוג. מודל הלמידה של נואל ברץ' מתאר ארבעה שלבים לרכישת מיומנות חדשה והוא רלוונטי גם במקרה של הכיור: 1. Unconscious Incompetence - חוסר מודעות לחוסר יכולת. אין מודעות להשפעה השלילית של סמרטוט/כיור מלוכלך. 2. Conscious Incompetence - מודעות לחוסר יכולת. יש הבנה שסמרטוט מלוכלך ורטוב בכיור מטריף את בן.ת הזוג. 3. Conscious Competence - מודעות ליכולת. באופן מלאכותי משתדלים לשטוף את הכיור/הכוס או את הסמרטוט ולפרוס אותו שיתייבש על השיש.   4. Unconscious Competence - חוסר מודעות ליכולת. הפעולה המתחשבת הופכת להרגל טבעי שמתקיים ללא מאמץ/חשיבה.

כשמוציאים בושה לאור היא מתפוגגת

כולנו נושאים סודות קטנים או גדולים שמכבידים על הלב ומצמצמים את "דרגות החופש" שלנו. פרופ’ ברנה בראון חוקרת מעל 20 שנה את רגש הבושה. לדבריה, כשמוציאים את הבושה לאור, היא מתפוגגת. סודות יכולים לפגוע במערכות יחסים ולהוביל לדיכאון והתמכרויות. הסוד הוא מעין דלק שמזין את הבושה. הסוד אולי אמור היה להגן עלינו, אך בפועל הוא כולא אותנו ומעמיק את תחושת ”אני לא בסדר”. שיתוף אותנטי "מוציא" את הבושה לאור ואז היא מאבדת את כוחה. הבושה "חיה" בחושך והשיתוף "מאיר וממיס" אותה. לעתים כשאנחנו "חושפים" את הסוד, אנחנו משחררים את הבושה, ומחליפים אותה בפגיעות ואנושיות. שיתוף מגביר קבלה עצמית, מעודד קירבה ומחזק בריאות נפשית. מצרפת סרטון בנושא:

לֶמָה אתם מתגעגעים בבית כשאתם בחופשה?

 

בית הוא הרבה יותר מארבעה קירות. לכל אחד יש את החוויה האישית והייחודית של "מהו בית". בחג הסוכות יש לנו הזדמנות לחשוב על המשמעות של בית ולשתף את זה עם המשפחה. מצרפת 16 שאלות בנושא:

1. מה הדבר הראשון שגורם לך להרגיש בבית בחזרה מנסיעה/חופשה?
2. איזה ריח מזכיר לך בית שלך או של אחרים?
3. איזה צליל מזכיר לך את הבית?
4. איזו מילה מייצגת את הבית שלך?
5. איזה פריט מייצג את הבית שלך?
6. איזה זיכרון ילדות מבית המוצא הכי מרגש אותך?
7. איפה הרגשת "בבית" שלא בבית שלך?
8. איזה דבר 1 היית משנה בבית שלך?
9. באיזה בית מפורסם היית רוצה לבקר?
10. מה היית רוצה שהילדים שלך יזכרו מהבית?
11. מהו הבית הראשון בזכרונך?
12. איפה בבית המקום הבטוח שלך?
13. איזו פינה בבית הכי כיפית?
14. איזה בית של חברים אהבת לבקר בילדות?
15. את מי היית רוצה להזמין לבית/סוכה שלך?
16. איפה בארץ/בעולם היית רוצה לגור?
17. מה הדבר הראשון שאתם רוצים לעשות כשאתם נכנסים הביתה?
18. למה אתם מתגעגעים בבתים הקודמים שגרתם בהם?

למה לא כדאי ל "אמ;לק" בווטסאפ ?

 אמ״לק (ארוך מדי לא קראתי) הפך לתופעה שכיחה בווטסאפ. אוורור רגשות שליליים בניסוח הודעה ארוכה היא תקשורת מרחיקה ולא מקרבת. להלן מספר נקודות מדוע לא כדאי לשלוח הודעה ארוכה שהווטסאפ "חותך" במילים "להמשך קריאה...":

1. אובדן סבלנות ופיתוח "אנטי".
2. עומס רגשי במקום שיח הדדי.
3. מונולוג במקום דיאלוג.
4. חוויה של הצפה והתשה נפשית.
5. החרפה של הריב והעמקת הקונפליקט.
6. נאום במקום בקשה.
7. "הקאה" מעכבת תהליך פיוס/תיקון.
8. התקפה מזמינה מגננה ולא פתרון.
9. המסר העיקרי הולך לאיבוד בים המילים.

וואלה...לא ידעתי את זה

יצא לכם לשמוע את הילדים ולהגיד "וואלה...לא ידעתי את זה". כשזה קורה אנחנו בד"כ מרגישים קרבה ונחת. לכבוד חגי תשרי אני מצרפת שני דפים עם שאלות, שיעזרו לפתח שיח משפחתי מעניין ומשמעותי סביב שולחן הארוחה.

מה המרשם לאהבה של חוה אלברשטיין?

 

השיר של חוה אלברשטיין "כל שעה נשיקה כל שעתיים חיבוק" מתאר צורך אנושי בסיסי. נשיקה וחיבוק הם תרופה חיונית, זמינה, ללא מרשם וללא תופעות לוואי. "פשוט לבוא ולבקש" מזכיר שהמרשם לאהבה זמין ואין חשש ממנת יתר. מילים ולחן: חוה אלברשטיין להקלה בהפרעות נשימה ועיכול, לא להפסיק לקחת עד סוף הטיפול. כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק. תרופה זו אין לשמור מילדים ותינוקות, לקחת בין הארוחות ועם הארוחות. כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק. לא צריך לאכסן במקום מיוחד - לא חשוך, לא קר ולא יבש. אפשר לקבל בלי מרשם של רופא, צריך פשוט לבוא ולבקש. כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק. כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק. אין חשש שהתרופה תפגע בעירנות, אבל שימוש ממושך עלול לגרום לתלות. כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק. אם נטלת מנת יתר - לא יקרה לך כלום, אין צורך לרוץ לחדר מיון. כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק. לעיתים רחוקות יש תופעות לוואי: נדודי שינה או סחרחורת (נדיר). אך כל התופעות חולפות מעצמן, לאחר תקופת הסתגלות לתכשיר. כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק. כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק. תאריך אחרון לשימוש - עד עולם. תאריך אחרון לשיווק - סוף העולם. כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק. כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק.

5 שפות לאהבה

 

אחד המשפטים השכיחים ביותר בטיפול זוגי הוא: “X לא רואה אותי”. כדי לשבור את הדפוס הזה, חשוב ללמוד איזו פעולה קטנה ומדויקת יכולה לגרום לבן או בת הזוג להרגיש נאהבים. ד"ר גרי צ'פמן, בספרו “חמש שפות האהבה”, מתאר חמש דרכים מרכזיות שבהן אנשים נותנים ומקבלים אהבה. ההמלצה היא שכל אחד מבני הזוג ימלא את השאלון, יזהה את שפת האהבה האישית שלו, ילמד על שפת האהבה הספציפית של בן.ת הזוג וישתדל לדבר אותה. מבין 5 השפות, מתי אתם מרגישים הכי נאהבים? מגע: דרך חיבוק, נגיעה בכתף/ברך, אחיזת ידיים, "כפיות" והתכרבלות. זמן איכות: כשמקדישים לי תשומת לב מלאה וזמן משותף ללא הסחות. מתנות: כשחושבים עליי ומביעים את זה במחווה מוחשית, קטנה או גדולה. עידוד: דרך מילים טובות, מחמאות, משפטי חיבה והערכה. שירותים: כשעוזרים לי במשימות היומיומיות או עושים משהו במקומי מתוך אכפתיות.   להלן לינק לשאלון אנונימי בעברית

טיפול זוגי מבוסס מובחנות

 

ד"ר דיוויד שנארץ' פיתח את גישת הטיפול הזוגי מבוסס מובחנות. מובחנות (Differentiation) היא האמנות להיות "אני" גם כשאני איתך. היכולת להישאר גם נאמן לעצמי וגם לקחת בחשבון את האחר. מדובר ברצף כשהמטרה בטיפול הזוגי היא לפתח ולחזק את רמת המובחנות האישית. רמת מובחנות נמוכה תתאפיין ביחסים סימביוטיים תגובתיים ורמת מובחנות גבוהה תתאפיין בפיתוח אנטרס זוגי, Couple's Interest, תוך שמירה על אינטרס אישי, Self Interest.  דוגמאות: נמוכה: כשאני כועסת, אתה "נדבק" בכעס ומתחיל ריב. גבוהה: כשאני כועסת, אתה מנסה להבין בלי להיגרר לדרמה. נמוכה: אני עייפה מהעבודה ואתה נעלב, כי לא קיבלתי אותך בחום. גבוהה: אני עייפה ואתה מאפשר לי מרחב ומבין שזה לא אישי. נמוכה: בן הזוג משתף בחשש בריאותי ובת הזוג נכנסת לחרדה. גבוהה: בן הזוג משתף בחשש בריאותי ובת הזוג נשארת רגועה ותומכת. נמוכה: בן הזוג חווה תקופה לחוצה, ובת הזוג מתייאשת מזה. גבוהה: בן הזוג חווה תקופה לחוצה, ובת הזוג שומרת על ויסות.